יום ב', ג’ בחשון תשע”ח
דף הבית אודות ביה"ס מקצועות לימוד אוזן קשבת גלריות פורומים טפסים אתר בוגרות שו"ת חדר מורים
 
 
עלון 8 - סוף שנת הלימודים ה'תשע"ו
קרא עוד...
 
עלון 7 - פסח התשע"ו
קרא עוד...
 
עלון 6 - טו' בשבט ה'תשע"ו
קרא עוד...
 
עלון 5 - חנוכה ה'תשע"ו
קרא עוד...
ידוע מאמר חז"ל ש'כל המזכה את הרבים זכות הרבים תלויה בו', וגדולה מזו אמרו חז"ל 'כל המזכה את הרבים, אין חטא בא על ידו'. ויש כמה מיני 'מזכה', האחד הוא בענין התורה, כגון ללמד את העם דעת ויראת השם, ואיזוהי דרך ישרה, ולדרוש ברבים דברי מוסר וחוקי האלקים ותורותיו תמיד. ואף אם אינו רואה שדבריו משפיעים מיד, אולי באיזה יום מן הימים יעשו דבריו פירות, ואם לא ישפיע על מאה, לפחות ישפיע על עשרה, ואם לא על עשרה, לכל הפחות על אחד. ומה טוב ומה נעים לכתוב בספר קצורי דינים ודברי מוסר והנהגות ישרות, ובכתיבה זו הרי הוא כדורש בפני אלפי רבבות ישראל, ואולי באיזה דור מן הדורות ישפיעו דבריו על איזה איש יהודי, ויזכה אותו. וידוע כמה הפליגו בזוהר הקדוש בעוצם שכרו וגדולתו של מי שמזכה את החייבים.
קרא עוד...
נאמר בתהילים 'אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד', והאיש אשר הוא יהודי, ומאמין בה' שמשלם שכר טוב לשומרי מצוותיו ועונש רע ומר לעוברי מצוותיו, ראוי לו להיות רץ למצוה וטורח אחריה להשיגה בכל כוחו ובכל נפשו ובכל מאודו, הרבה יותר ממי שטורח להרויח אלף אלפים דינרי זהב, ויותר ויותר מהרץ אחר החיים, כי רב מאד מתן שכרן של מצוות.צא ולמד, שבשביל שתי ריצות שרץ אברהם אבינו בהכנסת אורחיו, שנאמר 'וירץ לקראתם', 'ואל הבקר רץ אברהם', בשביל זה בלבד הקדוש ברוך אוהב את ישראל ואינו עוזבם. ולעומת זאת אמרו חז"ל שבשביל מצות כבוד אב שעשה עשו הרשע, זכה לו ולדורותיו בדברים מסוימים עד ביאת המשיח, וכן זכה ישמעאל בדברים מסוימים בשביל מצות מילה שקיים. וכן נבוכדנצר הרשע בשביל ארבע פסיעות שפסע לכבוד המקום, זכה לכבוד גדול שמלך על כל העולם. וכל הדברים הללו הם כהבל וריק נגד מתן שכרן של מצוות לעתיד לבוא, שהוא תענוג שאין אדם יכול להבין ולשער בהיותו בעולם הזה, עד שאמרו חז"ל 'יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה', והיינו אף אם יהיה מלך על כל הארץ, שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא - יפה יותר.
קרא עוד...
הבוטח בה' ומאמין בו באמונה שלמה, יבחר לו אומנות נקיה וקלה, ומסחר שאין בו כל כך טירחא ופיזור הנפש, וכל שכן שלא יאבד טובה הרבה מלהתפלל בצבור שחרית מנחה ערבית, ולא יעשה עול, חס ושלום, ואין מעצור לה' להושיע ברב או במעט. ואדרבה,הבוטח בה' ועושה טוב, ישבע לחם ויהיה טוב. והן אמת שהכל לפי מעשיו של אדם, לפעמים גוזרים עליו שיבואו לו מזונותיו על ידי עמל וטורח ושיהיה לו פיזור הנפש, ואין אדם נוקף אצבעו מלמטה אלא אם כן גוזרים עליו מלמעלה, אבל באמת אמרו 'בדרך שאדם רוצה לילך מוליכים אותו', וחובה מוטלת על האדם להשתדל ברוב עוז ותעצומות ולהסתפק במועט כדי לבקש שקט וישוב ומנוחה כי טוב לעבודת השם יתברך, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים:ועיקר המנוחה שראוי לאדם לבקש לו זו מנוחת העולם הבא, ולכן יטה שכמו ועול יסבול, ולא יבול. ויהא מחשב שכר מצוה כנגד הפסדה, כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
קרא עוד...
'מנוחה' היא דבר טוב, כמו שאמרו חז"ל 'אכול בצל ושב בצל' [כלומר, אכול בצל ושאר ירקות פשוטים, ואל תוציא הוצאות רבות, ועל ידי זה תשב בצל ביתך, שלא תצטרך למכור ביתך]. וכבר סיפרו על חסיד אחד שהיה מתפלל 'ה' יצילנו מפיזור הנפש', והיינו פיזור הממון, שהוא פזור הנפש. ונאמר במשלי 'טוב פת חרבה ושלוה בה'. ואמרו חז"ל 'לעולם ילמד אדם את בנו אמנות נקיה וקלה, ויתפלל למי שהעושר שלו'. והמאמין בה' ובוטח בו באמת ובאמונה שלמה, כי הוא הנותן כח לעשות חיל, ושאין מעצור לה' להושיע בין רב למעט, ואם ירוץ כצבי וייגע להעשיר ויטרח הרבה, המרבה לא העדיף על מה שקצבו לו מן השמים, והממעיט לא החסיר, האיש הלזה יבחר לו מנוחה כי טוב לעבודת השם יתברך שמו, ולא ילך בדרכים רחוקות המענים כוחו ומקצרים ימיו, וכל הדרכים בחזקת סכנה, ואם עושים לו נס - מנכים לו מזכויותיו, ואוי לו לאדם שמפסיד זכויות כדי להרויח ממון. ובאמת אמרו דרך משל 'אשרי יושבי ביתך'.
קרא עוד...
מצוות מורא נוספת המוטלת על האדם, היא שציותה תורה לירא מן החכמים, כמו שדרשו חז"ל מהפסוק 'את ה' אלקיך תירא', שתיבת 'את' באה לרבות תלמידי חכמים, ונמצא שהשוותה התורה מורא חכמים למורא שמים. ואף שאין תלמידי חכמים שבדורינו כמו תלמידי חכמים שבדורות הקודמים, מכל מקום בכל דור לפי עניינו יש חיוב לירא מתלמידי חכמים, וכמו שהתלמידי חכמים נגרעו מערכן, כן המון העם ירדו פלאים מערך הראשונים, ו'יפתח בדורו כשמואל בדורו'.
קרא עוד...
יש עוד מצות יראה המוטלת עלינו, והיא 'מורא מקדש', ועכשיו אנו מקיימים מצוה זו בבית הכנסת, אשר הוא לנו למקדש מעט. וכבר ידוע שהחמירו מאד בזוהר הקדוש באיסור הדיבור בבית הכנסת, עד שאמרו שמי שמדבר בבית הכנסת אין לו חלק באלוקי ישראל. ואליכם אקרא, חוסו על כבוד קוננו ועל נפשכם, ותנו לב לשמוע דברי חכמים המזהירים על איסור חמור זה, ולהיות סור מרע ועושה טוב בכל לבבכם, ותתענג בדשן נפשכם. ואם הדבר קשה עליכם, הוו מחשבים הפסד עברה, ולפי הצער והקושי, כן גודל השכר. ומכלל מורא בית הכנסת, שלא לדבר שם בקולי קולות כברחובות קריה, ואף אם רואה שם איש עובר עבירה ורוצה להפרישו מאיסור זה, לא יתן קולו בקול עז, קול גדול, רק יצייר בעצמו כעומד לפני המלך בהיכל המלך, וחרדה ילבש, וכדי בזיון וקצף למרים קול בבית הכנסת, ועל הכל יביא אלקים במשפט, ודברי חכמים בנחת נשמעים.
קרא עוד...
אמרה תורה 'איש אמו ואביו תיראו', אמנם מועטים הם האנשים שיהא להם מורא מאב ואם, אוי לבנים מיום הדין, כי בודאי האלקים יביא במשפט על כל. ומי האיש החפץ חיים, יאזור כגבר חלציו, וכל אשר בכחו לעשות מה שמוטל עליו, יעשה. אמנם ראוי לאב למחול לבנים כדי להקל מעליהם עונשם, אף שעל כל פנים לא יוכלו להמלט מעונש לגמרי, אם לא שיעשו תשובה כראוי. אמרו חכמים 'כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע', על אחת כמה וכמה שראוי לאב להזהר שלא להכביד ולצוות על בניו דבר שחושש שמא לא ישמעו לו, ונמצא עובר על 'לפני עיור לא תתן מכשול'. ולכן כל אדם יעשה בדעת, לפי דעתו של בן ולפי מידתו.
קרא עוד...
יש לאדם להיזהר ולהישמר מאיסור שעטנז, ויחקור בשבע חקירות ודרישות על ענין חוטי התפירה, כי רבה המכשלה בין החייטים שתופרים בגד בחוטי פשתן, ויבדוק ויחקור עד מקום שידו מגעת, עד שיתברר לו בירור גמור שהוא כשר. וכבר אמרו שהלובש שעטנז אפילו שעה אחת, אין תפלתו נשמעת, חס ושלום. לכן כל אדם יזהר בלבושו לכבוד צור קדושו.
קרא עוד...
ידוע מה שפירשו חז"ל על פסוק 'היכון לקראת אלקיך ישראל', שצריך האדם להיות הדור בלבושו בשעת עומדו בתפילה או בעוסקו בתורה, אשר שכינה כנגדו. ואפילו אם הוא יושב יחידי בביתו, צריך לעמוד כעומד לפני שרי העיר, הכל כמנהג המדינה. ורבים עוברים על זה בהתפללם תפלת ערבית בביתם, או בעסקם בתורה לראש אשמורות. וצריך להיזהר בזה מאד.
קרא עוד...
שש מצוות עשה נוהגות תמיד, ולא יפסקו מן האדם אפילו רגע אחד בכל ימיו, ואלו הן: א. להאמין ולחשוב במציאות ה', השגחתו הפרטית, ותוקף יכולתו. ב.להאמין שהוא אחד, יחיד ומיוחד, ואין זולתו. ג. לאהבו אהבה עזה בכל לב ובכל נפש ובכל מאד. ד. ליראה ממנו יראה גדולה.ה. לדבקה בו. ו. לזכור את ה' תמיד.ויש ארבע מצוות לא תעשה הנוהגות תמיד: א. שלא לעלות על הלב שיש אלוה זולתי השם יתברך. ב. השמר לך פן תשכח את ה'. ג. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם. ד. שלא להתגאות ולא ירום לבבו, אלא תמיד יהא לבו שפל כאזוב.
קרא עוד...
ובפרט תלמידי חכמים ונשותיהם וכל בני ביתם, חובה מוטלת עליהם לדקדק הרבה בהוצאותיהם, שלא להוציא אלא דבר שהוא מוכרח, וכל מגמתם תהיה למעט בהוצאה כל מה שאפשר, ולא יקפידו על חסרון נוי המלבושים והתכשיטים ותיקון המאכלים טובים, רק יסתפקו במועט, כדי שלא יצטרך התלמיד חכם להיות טרוד ולמעט במלאכתו, מלאכת שמים, חס ושלום, ודי להם חלקם בחיים עולם שכולו טוב. ואם כה תעשה אשת התלמיד חכם ותהיה צופיה הליכות בית כדת מה לעשות, מה טוב חלקה שהיא נוטלת חלק בראש, בזכות התורה, אשר יקרה היא מפנינים, וגם כל אנשי הבית וכל המסייעים לתלמיד חכם יקחו חלקם בשכר העולם הבא.
קרא עוד...
כיליות [-קמצנות] היא מדה רעה מאד, כי תרע עינו באחיו האביון, ומעלים עיניו מן הצדקה, שהוא כעובד עבודה זרה, ועינו רעה בשלו, ומרבה מחלוקת בתוך ביתו על דקדוקי עניות, ומרבה באיסורים ועבירות שבין אדם לחברו, וכהנה רעות רבות. כלל הדברים, שהקמצן רע לשמים ורע לבריות. והאיש הירא יתמיד ללמוד ספרי מוסר, ובתחבולות יעשה מלחמה, ויבטח בה' ויעשה טוב, וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים:אמנם יש פעמים שהכיליות נצרכת, שלא לפזר ולאבד ולהוציא הוצאות מרובות במקום שאינו צריך, שהרי התורה חסה על ממונם של ישראל, ואפלו שוה פרוטה יהא חשוב בעיניו הרבה שלא להניחו לאיבוד, שכן מצינו ביעקב אבינו עליו השלום, שסיכן עצמו על פכים קטנים, לפי שהצדיקים חביב עליהם ממונם, לפי שאין פושטין ידיהם בגזל. ואף עשירי עם, שמרבים עשות טוב, לא הותר להם מפני זה לפזר ולאבד ולעבור על בל תשחית, שהרי עדיין לא העשירו את כל העניים, ועתידים ליתן דין וחשבון במה הוציאו את ממונם אשר הופקד בידם.
קרא עוד...
כתיבה, מה רב טובה, וזו מצות האב על הבן ללמדו מלאכת הכתיבה, כי בלעדיה לא ירים איש את ידו, לא בעניני הגשמיות ולא בעניני רוחניות. ואשר לא שת לבו ואינו יודע מלאכת הכתיבה על מתכונתה, תכסהו בושה וכלימה. ומה טוב ומה נעים אם יוכל האדם לקיים בעצמו מצות כתיבת ספר תורה לעצמו. ולמי שהוא בגדר תלמיד חכם, חובה מוטלת עליו להרגיל עצמו ולהתלמד לכתב בלשון הקודש במליצה טובה, דבר דבור על אופניו, כי מתוך הדברים אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, ואם ידבר בלעגי שפה ולשון קטועה ומלאה טעויות, יהיה ללעג וקלס. לכן, האיש השלם, החפץ לקנות השלמות, גם לזאת יפקח עיניו. ותועלות הכתיבה רבו מלמנות, אשרי שיאחז בהם.
קרא עוד...
אמרו חז"ל 'המכנה שם רע לחברו, אין לו חלק לעולם הבא', ואמרו שאיסור זה הוא אפילו אם אותו אדם רגיל בכינוי זה, ואינו מתבייש בו. ולכן מי האיש הירא את ה' וירא לנפשו, ישמור פיו ולשונו מזאת וכזאת, ואל יאבד עצמו לדעת. ואם רוצה להזכיר שמו ואינו יודע שם העצם שלו, או שרוצה להזכיר את האיש אצל אחרים, ואותם אחרים אינם מכירים אותו בשם העצם שלו, יזהר לומר אותו האיש שקוראים אותו העולם כך, ואפילו שבזה נקה זה האיש מעוון, אבל היותר טוב שיוכיח במישור את העם ההולכים בחשך ויודיעם האסור וחומרתו, עד שישובו לקרותו לשם שבו, וזכות הרבים תלוי בו:
קרא עוד...
יש לאדם להיות גיבור הכובש את יצרו, ולא יהא הכסף נחשב בעיניו למאומה נגד עשיית רצון הבורא. וישתמש בכספו לעשות רצון אביו שבשמים, ויאמין באמונה שלמה שיהא קבוע בלבו במסמרים בל ימוט, שמזונותיו קצובים לו מן השמים, ואם יעלו שמים וירדו תהומות לא יוכלו להעדיף או להחסיר לו אפילו פרוטה אחת, חוץ מהוצאות מצוות ומעשים טובים שאינם קצובים, אלא אם מוסיף - מוסיפים לו מן השמים. ועל כן יש קונה עולמו בממונו שמרבה צדקה, מרבה מצוות ומעשים טובים וקונה שם טוב לעצמו, קונה לו דברי תורה, קונה לו חיי העולם הבא. ולכל דברי תורה וכל דבר טוב צריך מעות, והכסף יענה את הכל. מי חכם וישמר אלה, ולא יהא נרדם. סוף דבר הכל נשמע, את האלקים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם.
קרא עוד...
כאשר נתבונן נראה, כי רוב העבירות של האדם הן נגררות מחמת היות האדם להוט אחר הכסף, כגון, גזל, גנבה, אונאה, עושק, שבועת שוא, שבועת שקר, שקרים, עוול במידות ומשקולות, השגת גבול, מחלוקת, קנאה, שנאה, תחרות, מאכלות אסורות, חלול שבת ויום טוב. ורוב העבירות שאדם עושה הוא על בצע כסף, ועוון חלול ה' על גביהן. וכן מי שממונו חביב עליו מבטל רוב מצוות ותפילות וברכות, ותלמוד תורה כנגד כולם. ואפילו כשמקיים אותם - הן פסולות מחמת המהירות, וליבו בל עמו, כי לבצע כסף הוא פונה בכל פניות שהוא פונה, ומעלים עין מן הצדקה, וכהנה רעות רבות, באופן שמתקיים בו הפסוק 'יש עושר שמור לבעליו לרעתו', שעל ידו יורש גיהנם ויורד לבאר שחת:ובאמת אמרו חז"ל 'אדם ניכר בכיסו', ובפרט בדור הזה הוא דור של ממון, שאדם להוט אחר הממון יותר מכל העבירות ומכל התענוגים, וממונו של אדם חביב עליו, יש יותר מגופו ויש גם כן יותר מנפשו. אבל זאת תורת האדם בעולם הזה, שיהא גיבור הכובש את יצרו, ויפקח עיניו ויבין האמת לאמתו, כי מוטב לו לאדם שימות ברעב, ואל יהי רשע לפני המקום ואל יכעיס את בוראו, חס ושלום:
קרא עוד...
נאמר במשלי 'משיב רעה תחת טובה לא תמוש רעה מביתו', וחיוב מוטל על אדם שקבל טובה כל שהיא מחבירו, שתהא חקוקה בליבו תמיד כל הימים, שלא לגמול עימו שום רעה, ולשלם לעושה הטובה ככל הבא מידו. ואפילו אם אותו אדם שהיטיב עמו עשה לו גם רעה, ישכח את הרעה ולא ישכח את הטובה, כי צריך האדם שינהג בדרכי ה', ונאמר בישעיה 'גם אלה תשכחנה', וזהו מעשה העגל, שהקב"ה כביכול שוכחו, 'ואנכי לא אשכחך' וזו קבלת התורה, שהקב"ה זוכרה. וצא ולמד ממשה רבנו, שלא הכה את היאור ואת העפר, לפי שקבל טובה מהם.וכן אמרו חז"ל שלא נקם משה בעצמו נקמת מדין, לפי שנתגדל ביניהם. ואמרו חז"ל, כל הפותח פתח לחבירו, חייב בכבודו יותר מבכבוד אביו ואמו. ואם כל כך חייב להחזיק טובה לחברו על פת לחם, על אחת כמה וכמה אם קבל ממנו טובה הרבה, ועל אחת כמה וכמה טובה כפולה ומכופלת אם קיבל ממנו טובת הנפש, כגון שלימדו חכמה או הדריכו בדרך טובה והפרישו מדרך רעה, שזו טובה גדולה שאין למעלה הימנה, כמה וכמה יגדל חובתו להכיר טובתו ולנהוג בו כבוד, ואם לא ינהג בו כבוד כראוי, אין לך כפוי טובה גדול מזה. וישא ביום ההוא קל וחומר בעצמו כמה וכמה חייב אדם לבוראו, המרבה להיטיב רוב טוב לבית ישראל עד אין חקר, כך גדלה חובותינו עד אין חקר:
קרא עוד...
הכהנים, קידשום שמים בקדושה יתירה ובמצוות יתירות, ולהם יאה לשמור משמרת הקודש ביותר, ולהתנהג בחסידות ביותר, כמו שנאמר 'כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו'. וביותר עליהם להזהר במצוות המיוחדות להם, כגון המצוה לברך את ישראל, שיש בה שלש מצוות עשה, והמברך הוא מתברך מפי הקדוש ברוך הוא, כדכתיב 'ואני אברכם'. וכן צריכים להזהר מטומאת מת, ומלישא נשים הפסולות לכהונה. וצריך לנהוג כבוד בכהנים, ואסור להשתמש בכהן, אם לא שהוא שכירו ומקבל שכרו.
קרא עוד...
וכיון שהתבאר שיותר קשה לכבוש את היצר בעבירות המזדמנות לאדם יום יום, מאשר למסור נפשו למיתה, לכן יגדל שכר הכובש את יצרו יותר מהמוסר נפשו למיתה, כי לפי גודל הצער כך עושה נחת רוח ליוצרו וכך בא בשכרו. וה' ברחמיו לא יעזוב את חסידיו לעולם שיהיו נלחמים עם יצרם, רק ההתחלות קשות, וכאשר יורגלו מעט לילך בדרך טובים, אז לא תאוה נפשם לעשות רע, ואף על פי כן מעלה עליהם שכר הרבה כאלו לעולם היו כופים את יצרם, שהכל הולך אחר ההתחלות.
קרא עוד...
כתב בספר חסידים עצה לכוף את יצרו שלא לעבור עבירות, שעל כל עבירה שתבוא לידו ויצרו תוקפו, ישים אל לבו, שאם היו גוזרים עליו להמיר דתו - ודאי היה מוסר נפשו למיתה על דבר כבוד שמו יתברך, והאם לכבוש את יצרו הוא יותר קשה ומר ממות? ולכן ראוי לו שיכבוש את יצרו על דבר קונו. והנה עינינו הרואות, שכמעט כל ישראל בחזקת כשרים שמוסרים נפשם על קדוש השם, אבל אין גם אחד שיכבוש את יצרו לגמרי, ויהא צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא כלל. והטעם הוא לפי שלמסור נפש למיתה אין כל כך פיתוי היצר, או מטעם שעוון המרת הדת הוא חמור מאד בעיני כל, מה שאין כן שאר עברות, שהיצר הרע מקטין אותם בעיני הבריות, או מטעם שחושב האדם שהמיתה היא כמעט רגע, ובין כך סוף האדם למות, ובמסרו נפשו על קידוש השם תיכף ניצול מיצרו, והוא מזומן לחיי העולם הבא, מה שאין כן לכבוש את יצרו על שאר עברות שקשה עליו יותר, לפי שיצרו תמיד ירדפנו.אבל לפי האמת, הרי כבר כתבו בעלי המוסר שאין ראוי להשגיח על קטנות העבירה, אלא על גודל האדון שציוה עליו, וכל העובר מצות המלך - קטנה או גדולה - מורד במלכות יקרא. וכתבו עוד, שההולך אחר עצת יצרו, אפילו עובר עברה קלה, חשוב כעובד עבודה זרה, שכמו שהעובד עבודה זרה עוזב את ה' ומקבל עליו כוכב אחד או מזל לאדון ולפטרון, כן זה מקבל את יצרו לאדון ופטרון שיהא שופטו. ועוד, שכיון שיצרו תוקפו לעבור עבירה, מתגרה בו יותר ממה שמתגרה לכך שלא ימסור נפשו למיתה, ואם כן לפי גודל הצער שיש לאדם בכך כן ירבה שכרו.
קרא עוד...
כל יצירת האדם בעולם הזה היא רק כדי שיהא כופה את יצרו, ויהנה מיגיעו לעולם הבא ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו [כי אם יתן לו ה' שכר ללא שיתאמץ לכפות את יצרו, הרי זו בושה לאדם]. ואלמלא יצר הרע, לא היה לאדם שכר טוב, כי היה דומה למלאכי השרת, ולא היה צורך בביאתו לעולם הזה. אך הקדוש ברוך הוא יצר את האדם לכבודו, שכבוד שמים מתרבה כאשר האדם כופה את יצרו ועושה רצון קונו, וזו נחת רוח גדול ליוצרנו כשבני אדם גבורי כח עושי דברו. ולפי רוב העמל והטורח והתגברות היצר הרע, כך ירבה לעשות נחת רוח ליוצרנו וכך יגדל שכרו.וכתוב בספר חסידים שעל מצוה אחת שיצרו של אדם מתגרה בו ותוקפו להעבירו על דעת קונו, והוא כופה את יצרו, מקבל שכר כנגד מאה מצוות שאין יצרו תוקפו עליהם. וזה טעם מאמר חז"ל 'במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד', לפי שלצדיקים אין יצר הרע גדול כל כך כמו לבעלי תשובה שהרגלו בעבירות וקשה להם לפרוש מהם, ולכן כאשר הם מתגברים על יצרם, עושים נחת רוח גדול ליוצרנו ויגדל שכרם. ויש שפירשו לפי זה את מאמר חז"ל 'גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים', כלומר, גדול הנהנה מיגיעו שיגע הרבה לכבוש את יצרו, יותר ממי שהוא ירא שמים בטבע, שהנהנה מיגיעו טוב לו יותר לעולם הבא.
קרא עוד...
אין ראוי לאדם לרדוף אחר הכבוד, כי רעתו רבה ויגיעו לבהלה. וכך היא המידה - כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו. ואף אם חולקים לו כבוד, יברח מן הכבוד כמפני חרב, כי הוא עלול מאד להכשל בגאוה, ולהיות תועבת ה'. ובעת שהוא בורח מן הכבוד לא יחשוב בליבו שהוא ראוי לכבוד והוא בורח ממנו, כדי שיהא הכבוד רודף אחריו, שזה ה'עניו' - גאות לבש, ותוחלתו נכזבה, שלא יהא הכבוד רודף אחריו, רק ברוח יברח.אבל החיוב הוא להיות עניו באמת, ויאמין באמונה שלמה, שאינו ראוי לשום כבוד בעולם לפי מיעוט ערכו וקוצר השגתו ועוצם חטאיו. ואף אם נראה לו, שיש אנשים פחותים ורעים וחטאים ממנו, לא יבקש גדולה לעצמו ולא יחמוד כבוד מהם, כי פלס ומאזני משפט ביד ה', וכל אדם נידון לפי השגתו וידיעתו ויכולתו, ולפי הטובה המרובה שניתנה לו מהשמים - כך גדולה חובתו. אמנם, מי שהוא פרנס וממונה על הציבור, ראוי קצת להקפיד על כבודו כלפי חוץ, כדי שתהא אימתו מוטלת על הצבור, והכל בפלס ומאזנים, ודעת נכונה שבעתיים.
קרא עוד...
ראוי לאדם לברוח מן הכבוד כבורח מן האש, כי אש היא, עד אבדון תאכל.ועל כל מדה רעה אשר יצרו של אדם מתאוה להן ומחמדתן, צריך להתחזק ברוב עז ותעצומות במחשבות טהורות להתרחק מהן, כי קשה עונשן של מידות רעות, ובפרט דברים אלו, שאמרו עליהם חז"ל שהם מוציאים את האדם מן העולם.ויחשוב כל אדם ויאמר, מה אני ומה חיי, טפה סרוחה, עפר ואפר, רמה ותולעה, כלי מלא בושה וכלמה, דבר שאין בו ממש. ומה יתן לי ומה יוסיף אם יכבדוני אנשים שכמותי או אם יבזוני, אני והם הבל הבלים, ואם אני מכובד לפני מלך הכבוד - מה אכפת לי על כבוד המדומה של בני אדם, ואם אני נבזה ונמאס לפני מלך הכבוד וכל צבא המרום - למה לי חיים ולמה לי כבוד מבני אדם. ואם הייתי ראוי לכבוד, היו זוכים לי מן השמים לכבוד, אלא ודאי שאני חוטא, וחטאי מונעים הכבוד ממני. על זאת יכנע לבבו ויקבל דין שמים בשמחה, ולא יתרעם על שום אדם ולא יתקוטט עם שום אדם, כי מה יתאונן אדם חי, גבר על חטאיו.
קרא עוד...
שנינו במסכת אבות, 'הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם'. והטעם הוא, כי כל אחת מהן - חברותיה מובאות אחריה, רעות רבות, אשר מנפש ועד בשר יכלה. כי הרודף אחר הכבוד, כל ימיו מכאובים, שכל מעייניו וחפצו ורצונו שיכבדוהו, והוא יגע להעשיר ומרבה בהוצאות מענין הכבוד, ואם יקרה פעם שלא יכבדוהו, או אם יעשו לו דבר שלפי דעתו אינו לפי כבודו או שהוא זלזול בכבודו, בשרו עליו יכאב, ואם יוכל - יעשה קטטה ומריבה, ואש להבת המחלוקת עולה עד לב השמים. וכל המחלוקות שבעולם אינן אלא מחמת הגאוה, שרוצה לעלות בגאותו שחקים, וסובר כי לו נאה ולו יאה הכבוד, ושדברו לא ישוב ריקם, ולמי שמזלזל בכבודו ואינו שומע בקול דברו, נוקם ונוטר כנחש, וכל רעה שיוכל לעשות עמו עושה, ואם לא יוכל לעשות לו דבר, על כל פנים מתרעם עליו ושונא את אחיו בלבבו, ושנאתו שמורה נצח, עד אשר ירד אבל ביגון שאולה. זהו עונשו של רודף הכבוד בעולם הזה, ולעולם הבא על אחת כמה וכמה, כי רדיפת הכבוד לא ללמד על עצמו יצא, אלא הוא ולד הטומאה מן הגאוה, ויש לו ולדות וולדי ולדות הטומאה, היוצא מן הטמא - טמא.
קרא עוד...
ידוע מאמר החכם, שהיה אומר שראוי לכבד לכל אדם, אם הוא חכם ממני - ראוי לכבדו על חכמתו, ואם אני חכם ממנו - נמצא שהוא צדיק ממני, שאני חוטא במזיד, והוא חוטא בשוגג. אם הוא עשיר - ראוי לכבדו על עשרו, שהרי גדולי ישראל היו מכבדים את העשירים, כי ה' חפץ ביקרו. ואם אני עשיר והוא עני - נמצא שאני חוטא, שאיני עושה צדקה כראוי, והוא צדיק בכך. ואמרו חז"ל שכל היודע בחברו שיש בו דבר אחד טוב יותר ממנו, חייב לנהוג בו כבוד.וכתוב במדרש שראוי לכבד את העני ולקום מפניו, לכבוד השם יתברך ההולך עימו, שנאמר 'כי יעמוד לימין אביון'. וידוע מאמר חז"ל 'איזהו מכובד, המכבד את הבריות'. ולא טוב עושה מי שחולק כבוד לעשירים ומיקל בכבוד העניים, כי ה' יריב את ריבם ותובע עלבונם, כי יגדל צערם, ומתרעמים על מידותיו של הקדוש ברוך הוא. וכשאדם עושה סעודה ומזמין את ידידיו, מה טוב ומה נעים שיהיו מסובים עשירים עם עניים על שלחן אחד, כי בזה מתכבדים. וכן כל עשיר שמראה פנים שוחקות לעני, ומדבר עימו וחולק לו כבוד, למצוה רבה יחשב לו, כי מחיה לב נדכאים ומשמח לב אומללים. ובפרט אם קרוביו עניים מרודים, לא יהא לבושה להראות שהם קרוביו, רק יקרב את קרוביו ויבקרם בשמחתם ובחגים, וזהו כבודו.וראוי לאדם שילך בדרכי ה', שהוא מחבב את העניים ומבקר אותם, ונאמר 'אני את דכא אשכון'. וידוע שרצונו של אדם זהו כבודו, וראוי לירד לסוף דעת כל אחד ואחד ולעשות רצונו, ושיבטל רצונו מפני רצון אחרים.
קרא עוד...
עיקר הכבוד שיש לאדם לכבד את הוריו הוא לאחר מותם, שיעשה כל מה שבכוחו לעילוי נשמתם. ולא ינהג כאותם אנשים שנזכרים בהוריהם רק ביום השנה לפטירתם[יארצייט], שאומרים קדיש ונותנים מעט צדקה ולומדים מעט, אוי להם לאבות שמצפים לבניהם שיפדום ויעלום מבאר שחת, ואין הבנים עושים כן.ולא יסתפק הבן בכך שאומר קדיש בשנה הראשונה לפטירת הוריו, כיון שיש אומרים שהקדיש אינו מיועד רק להציל מעונש אלא גם גורם עילוי נשמה לנפטר, ולכן ראוי לבן שכל ימי חייו תהא דמות דיוקנו של אביו חקוקה בפניו, וידמה כאלו צועק מרה מתוך אש להבה ואומר, 'בני ידידי, חנוני חנוני, הצילו מחרב נפשי מיד כלב יחידתי'. ואף אם חושב שאביו צדיק גמור ותתענג בדשן נפשו, ידמה כאילו על ידי אמירת הקדיש נותן לו מטעמים כאשר אהב אביו, בעבור תברכהו נפשו, ולכן לא יגרע אפילו יום אחד כל ימי חייו מלומר קדיש ולתן צדקה עבור נפש הוריו.
קרא עוד...
ראוי לבן חכם שישמח את הוריו, ויחכה שיבקשו ממנו איזה דבר, ויקיים בכך מצוה מן התורה. ואף אם הדבר קשה לו, הרי לפי גודל הצער - גודל השכר, ויקבל שכרו בעולם הזה, שיהיו לו בנים הגונים, ואילו לא היה לו אלא שכר זה, שיהיו בניו הגונים, דיו להתייגע בעשרים צפרניו כדי לזכות לזה. ואם הבן חננו ה' עושר, ואביו איש עני, מוטל על הבן לפרנסו ולהספיק לו כל צרכיו בסבר פנים יפות, בדברי פיוסים ובדרך כבוד.
קרא עוד...
ולכן, בחורי חמד בני ישראל הכשרים, תנו לאלקיכם כבוד, והזהרו בכבוד אביכם ואמכם, ולא תסורו מן הדבר אשר יצוו אתכם ימין ושמאל, אפילו אם יאמרו אליכם על ימין שהוא שמאל. כי זהו דבר גרוע שיש בבנים, שמחזיקים עצמם לחכמים ונבונים יותר מאביהם ואמם, ולו חכמו ישכילו כי התורה העידה כי בישישים חכמה, והתנא אמר 'ואל בינתך אל תשען'. ואף לו יהיה כדבריהם שאביהם ואמם חסרי מדע, חס ושלום, גזירת ה' עומדת לעומתם ומחייבת אותם לשמוע בקול הוריהם, ושלא להכעיסם, אף אם לפי דעתם עשו עמהם שלא כהוגן ושלא כשורה. זאת חקת התורה, שהרי אמרו חז"ל, עד היכן חיוב כבוד אב ואם?! עד שיטול האב ארנק של הבן מלא מעות, בפני הבן, ויזרקנו לים, ולא יכלימנו.ויתבונן האדם, כמה מעות הוא מפזר לעשות מצוות פתיחת ההיכל, או להיות סנדק וכדומה, אף שאין בדברים אלו לא מצוה מן התורה ולא מצוה דרבנן, אלא חיבוב מצוה בלבד, ולעומת זאת על כל פעם ששומע בקול אביו או בקול אמו מקיים מצוה רבה מן התורה.
קרא עוד...
ידוע גודל חיוב כבוד אב ואם, שהשוה הכתוב את כבודם לכבוד ה', והמזלזל בכבודם - גדול עוונו. ועתה בעוונותינו רבו בנים המתפרצים, וקל בעיניהם שלא לכבד אב ואם, ומרבים לעבור על דעתם, ויש בנים משחיתים שמזלזלים בכבודם ומצערים אותם צער בנפש. אוי להם לבנים שכך גורמים לאביהם, אוי להם מיום הדין, כי על הכל יביא אלקים במשפט על מה שעבר על דעת קונו ועל מה שעבר על דעת אביו ואמו וציער אותם, ועל אשר גרם כעס לאביו ואמו, ואוכל פירות בעולם הזה - כי כאשר עשה כן יעשו בניו לו, מדה כנגד מדה.ואמנם, חמור מאד החיוב של כבוד אב ואם, עד שלא כל אדם יכול לצאת ידי חובה כראוי, אבל כל אדם חייב לעשות כל אשר בכוחו לעשות בכל כוחו. כי אף שאמרו 'אב שמחל על כבודו, כבודו מחול', ובודאי זו מדת כל אדם שמוחל לבניו על כבודו, מכל מקום נענש בדיני שמים על שעבר על מצוות חכמים. צא ולמד מיעקב אבינו עליו השלום, שנענש על עשרים ושתים שנה שלא שימש את אביו, ויוסף הצדיק נתקצרו שנותיו על ששמע שהיו אומרים לו 'עבדך אבינו' ושתק. ועוד, שאף שאב יכול למחול על כבודו, מכל מקום בזיונו וצערו אינו מחול.
קרא עוד...
ישוב הדעת הוא דבר הכרחי מאד לעסק התורה ולעבודת השם יתברך. ובפרט אנו, שדי לנו בטרדא כל שהיא להטרידנו מעבודת השם יתברך. הנה כי כן ראוי לאדם לבקש ישוב דעת, ויברח מאד מפזור הנפש, דהינו פזור ממונו וכהנה טרדות הסוחרים, וטוב פת חרבה ושלוה בה, ובלי טרדת הלב וצער ופחד תדיר. ואם יש לו איזה עסק הכרחי, ימהר יחיש מעשהו יפה שעה אחת קודם כדי לפנות לבו מטרדא זו. וכן טוב לגבר שכל דבר שרוצה לזכור בין בעניני קדש ובין בעניני חול, תיכף ירשום בכתב לזכרון, כדי שלא יהא טרוד לזכור זאת.והן אמת שראוי לאדם שישליך על ה' יהבו, ותהיה דעתו מיושבת עליו בשעה שלומד תורה או מתפלל, ואפילו אם יהיו עליו טרדות הרבה ורעות רבות יותר מרעות איוב, לא יטרידנו שום דבר מעבודת השם יתברך, אבל מי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה, והלואי שנעבוד את בוראנו עבודה שלמה כשאנו בלי שום טרדא, כי יצר הרע מערבב דעתנו במחשבות זרות והבל הבלים, וכשיש לנו טירדא כל שהיא הרי אנו כשיכורים ועבודתנו עכורה, ולא נוכל לכוון דעתנו. ולכן חובה מוטלת עלינו למעט כל מה שנוכל בטרדות כדי לעבוד את בוראנו עבודה שלמה.וכן ישוב הדעת הוא צורך גדול לעסק התורה, כדי שיוכל לעיין ולכוון לאמיתה של תורה וללון בעמקה של הלכה. ואשרי מי שיוכל לקבוע למודו במקום מיוחד לו לבדו, שלא יטרידנו קול התינוקות ובני הבית. ובכלל זה, ראוי שיהא אדם מיושב בכל עניניו, בין בלימוד בין בעבודת השם יתברך בין בעסקי העולם, כי פרי המהירות - חרטה, והמתינות שוה הון רב.
קרא עוד...
אף הניעור כל הלילה ועוסק בתורה, יתן אל ליבו כי הכל הולך אחר החיתום, שיתגבר כארי להיות ער בשעת קריאת שמע ותפלה, שאם לא יוכל עמוד - יותר טוב שינוח מעט בלילה, או אפילו יישן כל הלילה, ולא שיקרא קריאת שמע ותפלה כשהוא מנמנם. ויאחז צדיק ארחות צדיקים לטבול במקוה טהרה באשמורת הבקר, כי סודה רם ונשא וקונה הארה וקדושה וטהרה לנפשו. ואחר התפילה יאכל משמנים וישתה ממתקים כפי כוחו לכבוד היום, כי קדוש הוא, ואחר שינוח מעט יחזור ללימודו, כי חביבה תורה תמיד, ובפרט בשעתה, ביום נתינתה. ומה טוב, דבר בעתו, לשפוך נפשו בימים האלה ובזמן הזה שיזכה הוא ובניו לכתרה של תורה, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
קרא עוד...
עצרת [-חג השבועות] הוא חג קדוש מאד, אשר בו קידשנו ה' יתברך בתורתו ומצותיו ובחר בנו מכל העמים להיות לו לעם סגולה, ואי אפשר שלא לשמוח ביום זה, כי טוב לנו טובת התורה והמצוות מכל טובות העולם הזה ומכל חיי העולם הבא. וקריאת התורה בליל עצרת בסדר המתוקן מרבנו האר''י ז''ל היא נפלאה ועושה רושם למעלה. אשרי ילוד אשה שזכה לכך, אשר מלך העולם, מלך גדול אשר לגדולתו אין חקר, המשילו במעשי ידיו, ורוכב שמים בעזרו, וישראל עושה חיל ומוסיף כח בפמליא של מעלה. ויהיה האדם רק עסוק בסדר הלימוד כל הלילה, בשפה ברורה ביראה ואהבה ושמחה רבה יותר ויותר ממוצא שלל רב, בתת לב מה נעשה בשמים ממעל על ידינו. ובכן עושה אלה הנה שכרו אתו, בני סמיכי וחיים ארוכים ופרנסה ברווח, כמו שכתוב בזוהר הקדוש. ולפי גודל השכר יש לנו ללמוד שלימוד זה עושה נחת רוח גדול למעלה, ויתגבר האדם להעביר שינה מעיניו ולהיות ער כל הלילה, ובלבד שלא יהא יושב ובטל או מדבר דברים בטלים, או אסורים, עם ה'מעלה עשן' בפיו, כי עושה אלה - מוטב לו שיישן, כי השינה הנאה לו והנאה לעולם. אבל עבדי ה' העומדים בבית ה', בלילה הזה צריכים להיות עוסקים בתורה כל הלילה בלי הפסק, ולפי הצער גודל השכר, והוא תקון גדול לפגם שפגם בראותו ראיות אסורות, ועל אשר פגם בכמה לילות עמל וכעס שהיה ניעור להכעיס את בוראו בשחוק וקלות ראש וכהנה רעות.
קרא עוד...
ובכלל מצות היום לשמח לב אשתו ובניו כפי כוחו וכפי הראוי להם, לפי רצונם. וכן צריך האדם לשמח לב עניים ואביונים קודם כל יום טוב כפי כוחו, וידוע כמה החמירו בזהר הקדוש על זה, ואמרו שהקדוש ברוך הוא מבקר את העניים ביום טוב, ואם רואה שאין להם במה לשמוח, כביכול בוכה עליהם. ולכן לא יעבור מליתן לעניים בכל יום טוב כברכת ה' אשר נתן לו, ולא יתרצה במעט שנותן. ואז ישמח לבו ויגל כבודו, ולא תאונה אליו רעה, ונגע לא יקרב באהלו, והיה שלום בחילו.ובכלל מצות היום מה שאמרו חז"ל שמשה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין הלכות חג בחג, ואם חביבין דברי סופרים וצריך לזהר בהן, כל שכן וקל וחומר תקנת משה רבנו עליו השלום.
קרא עוד...
ידוע מאמר חז"ל 'לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בתורה', ולכן מה טוב ומה נעים אם יוכל אדם לפטור את עצמו מכל ביקורי הקרובים והידידים בימים טובים, וישב בביתו בנחת ויעסוק בתורה כפי ידיעתו דבר בעתו, ויעשה סעודתו, ויישן שנתו, ולא יאבד מנוחתו, וירבה שמחתו, כי השעה צריכה לכך. ששון ושמחה ישיגו, ונסו יגון ואנחה, לקיים מה שאמרה תורה 'ושמחת בחגך'. ויתן האדם אל ליבו, דבר בעיתו, להתבונן על מה הימים נזכרים ונעשים, ומה הגיע על ישראל בימים ההם בזמן הזה, ויעמיק במחשבות טהורות מה טוב חלקנו אשר בחר בנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מכל העמים, וחבה יתירה נודעת לנו, ולא זז מחבבנו, ונתן לנו ימים טובים, אשר בהם משפיע על נפש רוח נשמה שפע קדשה וטהרה, ורצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל עם בחירו, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, עד שצוני לשמוח ביום טוב, ולמצוה יחשב לנו, וקובע לנו שכר על שמחה זו, ויעמיק במחשבתו באופן שלא יוכל שלא לשמוח.
קרא עוד...
והנה, יש יסורים בידי שמים מינים ממינים שונים, קשים וקלים, שנפרעים מן האדם מרצונו ושלא מרצונו. וכיון שבכל מקרה צריך האדם לסבול את היסורים הבאים עליו, אפילו אם אינו רוצה בכך, טוב לגבר כי ישא עול, ולא יקוץ בתוכחות, ויקבלם באהבה ובשמחה ובטוב לבב, כי גדולה מעלת השמח ביסורים ומקבלם מאהבה.ועל כל פנים על כל מין צער שארע לו יהא רגיל לומר 'גם זו לטובה', ולא יהא ככסילים שבועטים וכועסים, ואם נופלים או נכשלים אומרים דברי חרופים וגדופים,אוי להם שסובלים פעמיים, גם מתייסרים בחינם, וגם מוסיפים על חטאתם פשע בדיבוריהם הללו. אבל המקבלים את היסורים בטוב לב, אחריתם יהיה טוב, כי כל מה שנראה לאדם רעה,אלקים חשבה לטובה, אלא שלא תמיד אנו רואים זאת בעינינו, וכמו שאמרו חז"ל מעשה באחד שנכנס קוץ ברגלו, ולא היה יכול לירד בספינה, והתחיל לקלל את יומו, וסוף שנשברה הספינה והתחיל לשורר. וידוע שמעט יסורין שסובל ומקבל באהבה בעולם הזה, מנכה הרבה מהיסורים שצריכים לבא עליו בעולם הבא.
קרא עוד...
כמה מיני יסורים הם, וכולם אהובים, כולם חביבים. לפי שאם ישב אדם כל ימיו בשלוה, אין מתכפר לו מעוונותיו כלום, אבל יסורים ממרקים עוונותיו של אדם. אבל צריך האדם לקבלם באהבה, ביודעו את גודל התועלת שבהם, שמכפרים עוונותיו, והתועלת הגדולה יותר, שעל ידי זה מנקה ומטהר את אשר פגם למעלה ועושה נחת רוח ליוצרו. הנה כי כן האיש הירא מעברות שבידו, וצר לו מאד ומר ממות על אשר פגם למעלה, יקל לו ויערב לו ויבוסם לו כל מיני יסורים הבאים עליו, לתקן את אשר עיוות ולטהר את אשר פגם, באהבתו את קונו, ובפרט כאשר יכיר האמת לאמיתו, שכל העולם הזה וטובותיו ורעותיו הבל הבלים, כצל עובר, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.
קרא עוד...
יש כמה דברים שאסרו חכמים משום דמחזי כיוהרא [-שנראה הדבר כגאווה], ולא כל הרוצה לעשות דברי חסידות בפרהסיא יבא ויעשה, אלא יש פלס ומאזני משפט, והכל לפי הענין. שאם יש דבר שהוא אסור בודאי, או ביטול מצוה, בין דאורייתא ובין דרבנן, ורוב האנשים אינם נזהרים בזה והוא רוצה להקפיד במצוה זו, ואינו יכול לעשות כן בצנעא, אז יעשה בפרהסיא ואין בזה משום גאוה, ואדרבה, אל יתבייש מהמלעיגים עליו, כי מוטב שיתבייש האדם בעולם הזה ולא יתבייש בעולם הבא. אבל דבר שרוב הפוסקים סוברים שהוא מותר, אלא שיש מחמירים בזה, לא יחמיר בזה בפרהסיא אלא מי שקנה שם טוב לעצמו ומוחזק בחסידות בעיני הכל, ויודע בבירור שכולם עונים אחריו 'מקודש', ואין מי שידבר עליו דבר רע, אבל אם אין הדבר כן, יחמיר כרצונו רק בצנעא בתוך ביתו, אבל בפני רבים - לא ישנה ממנהג הציבור.
קרא עוד...
ואפילו מי שאינו תלמיד חכם, אם חננו ה', שמלאכתו נעשית על ידי אחרים ואינו יושב בחנות, או שהוא איש עני שאין לו חנות, ישב לו כל היום בבית המדרש אצל חכמי העיר ויקנה חכמה ומוסר ויראת ה'.וחבל על כך שמצויים בני אדם שכאשר אין להם שום עסק, הולכים כל היום מחנות לחנות וגם חלקם מיושבי קרנות, ומתבטלים מלימוד תורה, וידוע חומר איסור בטול תורה, שהוא שקול כמו עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים. ועוד, שמרבים שחוק ולצנות ודברים אסורים, וברוב דברים לא יחדל פשע. ועושה אלה חושב בליבו שאין לו בכך עוון, כי אינו תלמיד חכם, וסבור שאינו צריך לשבת בבית המדרש, וכשהוא יושב בבית המדרש הוא מרגיש כאילו הוא חבוש בבית האסורים, ועל זה אמרו חז"ל 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה', שאינם מחשיבים את התורה אפילו לא כרווח ממון וכישיבת חנויות וקרנות. כי לפי האמת הגמורה והברורה, לימוד תורה אינו דבר חסידות, אלא חיוב גמור המפורש במשניות ובגמרא ובפוסקים, שלא ניתן רשות לאדם להיות יושב ובטל אפילו שעה אחת ואפילו רגע, ואפילו אם למד כל היום, אין פוטר אותו מיום הדין על היותו יושב בטל.לכן עם ה' חזק ונתחזק בעד כבוד אלקינו, ונחוס על נפש רוח ונשמה, ולא נאבד הזמן יקר הערך. ואם יש בעיר תלמידי חכמים היושבים בישיבה - ילך אל חכמים בכל עת שאין לו מה לעשות, ויחכם ויקנה ידיעה בתורה ובדינים את אשר לא ידע, ואם אין תלמיד חכם בעיר, ילמד לבדו מה שהוא יודע, כגון תנ"ך, משניות, זוהר וכדומה, יחזור ויחזור עד שיתרגל בכך ויערב לו ויבוסם לו. והרי אמרו חז"ל שאדם שאינו יודע ללמוד, וחוזר כל היום על אותו פסוק מן התורה, נותנים לו שכר כאילו עסק בסוגיות החמורות שבש"ס.
קרא עוד...
שנינו במשנה 'מרבה ישיבה מרבה חכמה', ונקרא בית המדרש בשם 'ישיבה', להורות שצריך לשבת ולהתעכב שם, ולא רק שאסור לאדם לצאת מבית המדרש בחינם, ללא צורך, שאז עוון ביטול תורה בידו, אלא אפילו אם צריך לצאת כדי לפקח על עסקיו, יש לו להכריח את עצמו למעט ביציאה מבית המדרש. וכשיוצא יהיה מהיר במלאכתו ויתרצה בכל הבא לידו כדי לחזור למלאכתו - מלאכת שמים, כי טוב סחרה של תורה מסחר כסף.
קרא עוד...
אף שאין לאדם לייעץ עצות במקום שלא התבקש לכך, אבל אם רואה האדם שחבירו רוצה לעשות איזה דבר שבודאי תצא לו תקלה מכך, אז הוא חייב להודיעו על התקלה שעתידה לצאת לו מכך, ולייעץ לו להמנע ממעשה זה, וזהו בכלל האיסור 'לא תעמד על דם רעך'. וכל שכן אם יש לחוש שחבירו יעבור אפילו על צד נדנוד של איסור, צריך להודיעו ולהפרישו מהאיסור. ורק לבני אדם זרים אין לאדם לייעץ כשלא ביקשוהו, אבל לאחיו ובית אביו יתן עצה טובה אפילו אם לא שאלוהו, כי לא יוכל להתעלם מהם, כי אחיו בשרו הוא, וכל שכן ליוצאי חלציו, שאפילו אם הם עשו שלא כהוגן, ולא שאלו ממנו עצה, מוטל עליו לרחם עליהם כרחם אב על בנים וליעצם ולנהלם ולהדריכם בדרך טובה, שיעשו הטוב והישר בעיני אלקים ואדם, ויהיו מעשיהם נאים, הנאה לעולם הזה וטוב לעולם הבא.
קרא עוד...
מצוה על כל אדם לייעץ עצה טובה והוגנת למי ששואל ממנו עצה, ובכך הוא גומל עמו חסד. אמנם יש בני אדם שנמנעים מלתת עצה, לפי שהם חוששים שאם יצא לחבירם טובה מעצה זו - לא יחזיק טובה ליועץ, אלא יתן תודה לה'. ואם יצא לו רע - אולי יקלל את היועץ, ולכן אומרים מה לנו ולצרה הזאת. אבל אין ראוי לאדם לחוש לזה, אלא כשבאים ליטול ממנו עצה, אל ימנע טוב מבעליו, רק יברר דבריו ויאמר, מן הראוי היה לי לתת לך עצה מעצמי, אך נמנעתי מכך מחשש שאם לא תצא לך טובה מעצה זו, תקללני חס ושלום, אבל כיון שבאת ליטול ממני עצה, אני חייב לומר לך את הנראה בעיני ישר לפי דעתי, ואתה גם אתה הימלך בקונך, וכל העצות תשמע, ושלך לא תניח, באופן שאם לא יצא לך טוב, לא אסכים שתהיה לך תרעומת עלי. לכן אם אין שואלים ממנו עצה, לא ייעץ בלי שיבקשו ממנו, שמא לא תהא עצתו טובה ותהי תלונתם עליו.
קרא עוד...
צריכים ההורים ליתן דעתם על ילדיהם הקטנים, שלא להניחם רעבים, ואפילו צד נדנוד איסור התירו בזוהר מפני צער התינוק, ובודאי שאותן הנשים שמניחות את ילדיהן שיבכו זמן רב עד שיגמרו עסקיהן, עתידות לתן את הדין. ומזמן היותו יונק צריך שתהא דעת אביו ואמו לגדלו על התורה ועל העבודה. ואם בא האב ללמוד - ילמד בצד הילד, כדי שתהיינה אזניו קשובות לדברי תורה. וכמאמר חז"ל על רבי יהושע בן חנניא 'אשרי יולדתו', ופירש רש''י שם שיולדתו גרמה לו שיהא תלמיד חכם, שהיתה מוליכה את עריסתו לבית המדרש כדי שישמע דברי תורה, וכל כיוצא בזה את אשר בכחו לעשות יעשה, כדי שיהא הולד בריא וחזק, ובתורה יתחזק.
קרא עוד...
אמרו חז"ל, 'כל פניות שאדם פונה, לא יהיו אלא לצד ימין'. כגון כשלובש מנעליו, ינעל של ימין תחלה, וכן יש לזהר בטלית של מצוה שיתפס שני הצדדים ביד ימין, ויד ימין תמסור את הצד האחד ליד שמאל, ואחר כך יתעטף. וכן יש להזהר כשרוצה ליטול ידיו, שיקח הכלי ביד ימין וימסרנו אל השמאל, ויטול יד ימין תחלה. וכן בכל דבר יש להקפיד מאד לתן כבוד וקדימה לימין, כי הדברים עתיקים. ויכוון שיהא ימין ה' רוממה, ימין ה' עושה חיל. ובפרט בענין השכיבה צריך לזהר מאד לשכב על צדו השמאלי, שיהא הימין למעלה. וכן כשעולה לספר תורה יעלה דרך ימין וכל כיוצא בזה.
קרא עוד...
אמרו חז"ל, אם יאמר לך אדם 'יגעתי ולא מצאתי', אל תאמין. וכן אם יאמר לך אדם 'לא יגעתי ומצאתי', אל תאמין. ולא נברא האדם בעולם הזה אלא כדי שיהנה בעולם הבא מיגיעו. ואדם לעמל יולד, אשרי מי שעמלו בתורה ומעשים טובים לכבוש את יצרו לקיים כל דבר טוב ולמשוך ידו מעשות כל רע. לפי העמל והיגיעה והטורח, ככה יעשה נחת רוח ליוצרו, ולפי גודל הצער, גודל השכר. ולא נברא האדם בעולם הזה לאכול לשבעה ולשמוח בתענוגות בני אדם, אלא לטרוח טירחא רבה, יום ולילה לא ישבות לעבוד עבודתו, במחשבה דבור ומעשה.
קרא עוד...
טוב לגבר שירד למטה ולא יעלה למעלה. וכלל זה שייך בענין מקום הישיבה, ואין הכוונה שישב מטה מטה, אלא לאחר שיכיר את מקומו הראוי לו לפי דעתו, ישב מעט יותר למטה. ולעולם יבחר לו לישב עם גדולים וטובים ממנו, שיוכל ללמוד מהם, אפילו שמחמת כן הוא יהיה למטה, ולא יבחר לשבת במקום שאין אנשים מעולים, אף על פי שאז הוא יעלה למעלה. וכמאמר חז"ל הוי זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים. ואמרו עוד הוי מתאבק בעפר רגליהם של חכמים והוי שותה בצמא את דבריהם. וראוי לאדם שישפיל עצמו לכבוד קונו, כגון ללמוד מכל אדם ולכבד את העניים, לשמח לב אומללים ולהחיות לב נדכאים, להיות מבקש שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, ומקדים שלום לכל אדם.
קרא עוד...
כל אדם יש לו שני יצרים, יצר הטוב ויצר הרע. ומבואר בדברי חז"ל, שהצדיק, בדבר שהורגל בו כבר, יצר הטוב מושל בו עד כדי כך שלא תתאוה נפשו לעשות רע. ורשעים, כיון שעברו עברות והורגלו בהן, נעשה להם כהיתר שלא להשתדל לעשות דבר טוב, ושלא למשך ידו מעשות כל רע, ולא תאוה נפשו לעשות זאת.אבל בינוניים, שני היצרים שולטים עליהם, שקשה לו לעבור עבירה, אבל יצרו תוקפו, עד שעובר על דעתו ועל דעת קונו. ועל כגון אלה אמרו חז"ל 'לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע', כלומר, על ידי מחשבות טהורות, שהחי יתן אל לבו טענות מספיקות, שראוי לאדם להיות רץ לכל מצוה ולהיות בורח מן העברה, ואם לא הצליח לדחות בכך את יצרו הרע, יעסוק בתורה בספרי המוסר, וכאשר יתן לב ללמוד או לשמוע בלימודים על מנת לעשות, דברי המוסר נוקבים את הלב. ואם עדיין לא הצליח לנצח את יצרו הרע, יקרא קריאת שמע, ומתוך כך יתן ליבו שחייב האדם למסור נפשו על קדושת ה' לכבוד ה', ואם קל בעיניו למסור נפשו למיתה, כל שכן שיסבול לכוף את יצרו, ולפי גודל הצער כן גודל השכר. ואם עם כל זאת לא נצחו, וסובר שיחטא ויחזור בתשובה, יזכיר לו יום המיתה, כי אין למוות זמן מסוים, ואולי תקדים המיתה לבוא אליו קודם שיחזור בתשובה. ויזכור שהאומר 'אחטא ואשוב', אין מספיקים בידו לעשות תשובה, ובזה יוכל להנצל מיצרו. וכל הטורח הוא בתחלה, שההתחלות קשות, עד שירגיל ויכנס בגדר 'צדיק' לאותו דבר, שאז יצר הטוב מושל בו, ולא תאוה נפשו לעשות הרע.אמנם כל זה מועיל לבינוני, אבל רשעים, אפילו אם אינו רשע אלא לענין אחד שהורגל לעשות בו עבירה, וכמו כל העברות שאדם דש בעקביו עד שנעשו לו כהיתר, ולבבו אינו כואב עליהן, כגון ראית נשים ושמיעת דבורים אסורים, ואונאה, ובטול תפלות בצבור, ולשון הרע וליצנות ונבלות הפה, וכהנה וכהנה מינים ממינים אסורים, ועוונות ופשעים ובטול תורה לעת הפנאי כנגד כלם. ישתדל האדם בכל עז ותעצומות לשנות מנהגו הרע וללכת בדרכי טובים, ככה יעשה האיש, אשר יחוס על כבוד קונו ועל רוחו ונשמתו, וכל אשר יחפץ האיש יעשה לכשירצה. אין דבר נמנע מאתו, והבא לטהר מסייעים לו.
קרא עוד...
כבר כתבו הפוסקים, שמי שיכול לפלפל בחכמה ולקנות ידיעה חדשה, ומוציא הזמן בלימוד תהלים וזוהר וכדומה, לגביו נחשב הדבר כביטול תורה. וכל שכן וקל וחומר אם מתעסק בדברים בטלים בהיות לאל ידו לקנות ידיעות התורה ומצוות, בודאי יגדל ענשו יותר ממי שאינו יכול לקנות ידיעות אלו, כי בודאי האיש המוצא מי שילמדנו, אינו יכול להפטר ביום הדין בטענה שלא ידע, כיון שהיה לו ללכת אצל חכם וילמדנו. וכבר שנינו, 'איזהו חכם - הלומד מכל אדם'. ואף אם לא למד בילדותו, יכול ללמוד אפילו בזקנותו, והולך את חכמים יחכם.ומי שחננו ה' דעת, לא ימנע טוב ולא ימנע מללמד דעת את העם דורשי ה', ויהיה נדרש גם ללא שאלוהו, ונמצא ללא שביקשוהו, ובעמדו בסוד אנשים ישתדל להמשיך הדברים לדברי מוסר ולהגיד להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון. אשרי אדם מצא חכמה ואדם יפיק תבונה לאחרים, הנה שכרו גדול מאד, כי עושה נחת רוח גדול ליוצרו, כמבואר בזהר הקדוש.
קרא עוד...
ידיעות התורה רבות הן לאין שיעור, וגם אם יחיה האדם כשנות אליהו, לא יספיק לידע אחד מאלף ממה שיש לידע. וידוע, שמענישים את האדם בשמים על מה שהיה יכול לידע ולא השתדל לידע, ושואלים אותו ליום הדין גם על מעשה מרכבה ועל סתרי תורה. ואמנם ודאי שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו מענישם על דבר שלא היה בידם לעשות, אלא הכל לפי מה שהיה יכול ללמוד. אמנם ראוי לאדם להקדים ראשון ראשון היותר נצרך, כגון הדינים המצויים, וספרי מוסר ויראת ה', וכיצד סדר עבודה, ואחר כך הלוך ילך וישתדל מדי יום יום לקנות ידיעה חדשה, את אשר לא ידעו תמול שלשום, ויקנה שלמות לנפשו, ולא יאבד לבטלה את הזמן יקר הערך, שיכול לקנות בו ידיעה.
קרא עוד...
השמירה מכל דבר רע תלויה ביראת שמים, וידוע שיש שני מיני יראה, האחת נקראת יראה חיצונית, שירא מעונשים בעולם הזה ובעולם הבא, אמנם יראה זו נקראת בזוהר 'יראה רעה', שנמצא שאינו ירא את ה', אלא ירא לנפשו, ואף על פי כן גם יראה זו היא טובה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אמנם יראת ה' טהורה היא שירא יראת הרוממות מה' יתברך, כי גדול ה', ולגדולתו ולשלמות מידותיו וידיעתו אין חקר ואין מספר. ולא כל אדם זוכה ליראה זו, אלא הכל לפי התעוררותו ולפי מעשיו של אדם, ולפי שקידת לימודו בספרים המלמדים לאדם דעת ויראת ה'. ועיקר גדול לכל דבר שבקדשה הוא ההשתדלות והשקידה. וידוע, שהמצוה לירא את ה' הנכבד והנורא היא אחת מתרי''ג מצוות, ורבה היא, והיא מצוה תדירית, שבכל עת ורגע שיזכור ליראה את ה', מקיים מצוה דאורייתא. וזה אחד מן הדברים שלא יוכל האדם לומר בשום רגע שהיתה לו איזו מניעה לקיים את המצוה, כי בידו לקיימה בכל עת, בשבתו בבית ובלכתו בדרך ובהיותו בחברת אנשים, או טרוד בעסקיו ויושב בחנות וכדומה, לא יפנה לבו לבטלה, אלא יחשוב מחשבות טהורות, ובזה מקיים מצוות, והקדוש ברוך הוא קובע לו שכר.ומה טוב שיהיה שגור בפיו לומר כפעם בפעם את הפסוק 'שויתי ה' לנגדי תמיד', והנה מצוה זו של היראה גוררת אחריה דברים נוספים, שעל ידה נשמר מכל דבר רע. ואשרי אדם מפחד תמיד שמא חס ושלום יגרם צער וכעס למלך רם ונשא, איום ונורא. ויחרד האיש וילפת, ויסור מרע ויעשה טוב לעשות נחת רוח ליוצרו.
קרא עוד...
גם זה יצר הוא באנוש, שבימות הקיץ מרבים העם לרעות את עצמם בגנים תחת עץ רענן, על שפת הנהרות והיאורים, ומרבים שם לאכול ולשתות ולשמוח שמחת הוללות, ויש שהם להוטים הרבה אחר תענוגי והבלי העולם הזה, והם מקדימים ללכת קודם תפלת שחרית, ומבטלים תפילה בצבור ובבית הכנסת, ונמשכים אחר אכילה ושתיה מרובה, עד שהלילה הולך אחר היום, והכל הבל ורעות רוח.וכבר יש מקום היתר וקצת מצוה לטייל, כגון אם הוא בעל מרה שחורה, או שהוא עצוב ולבו אטום, יוכל לטייל מעט, פעם ביובל, במקום שמרחיב לבו של אדם כדי שישכח עצבו, ויהא לבו רחב ללמוד תורה, ויוכל להבין ולהשכיל ולעבוד את בוראו עבודה שלמה בהיותו בריא. אולם זהו רק בתנאי שמעשיו לשם שמים, ואז אולי ה' יחשב לו למצוה, כשלא יהא שם שום נדנוד אסור ושום חסרון מצוה. אבל האיש השלם, שהוא דבק בה' באהבה רבה ימאס בכל אלה, ולא ימצא קורת רוח וטיול טוב ותענוג גדול יותר מהיותו יושב בבית המדרש, כמאמר חז''ל שבית המדרש הוא פרדס לצדיקים ומאסר לרשעים. אבל מי שאינו דבק כל כך בה', צריך הוא כפעם בפעם ליתן חלק ולעשות מעט רצון יצרו - לכבוד יוצרו דוקא, והוא דבר המסור ללב ואלקים יחקר את זאת וכזאת, כי הוא יודע תעלומות לב.
קרא עוד...
אין אדם בעולם שלא יטעה, כמאמר דוד המלך עליו השלום, 'כל האדם כוזב'. ואין זו בושה לאדם לומר שטעה, אבל להיות מחזיק בטעותו ולומר שלא טעה - זו בושה וכלימה. כי ממה נפשך, אם אינו מכיר בטעותו, נמצא שהוא טפש. ואם הוא מכיר בטעותו, והוא בוש להודות ורוצה להחזיק בטעותו, הרי זה מוסיף איולת וכלימה על בושתו, כי נכרים דברי אמת, שהוא רוצה להחזיק בטעותו במשאות שוא ומדוחים, וכל השומע יצחק לו ויכיר רוע מדתו, אבל הוא סובר, שבני אדם אינם יורדים לסוף דעתו ושיוכל להטעותם בדבריו. וגם זו מדה רעה היא באדם, שהוא חכם בעיניו יותר מכל אדם.ומי לנו גדול ממשה רבנו עליו השלום, שהודה ולא בוש. וכן מצינו איתנים מוסדי ארץ, שהיו דורשים ברבים ואומרים 'דברים שאמרתי בפניכם טעות הם בידי'. ואפילו אם נראה לו בושה להודות, מוטב שיבוש בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא. לכן יהא אדם ירא שמים ומודה על האמת, לכבוד ה' א-ל אמת.
קרא עוד...
לא לענין השירות בלבד צריך האדם לשקול בפלס ומאזני משפט את מעשיו, אלא הוא הדין לכל מין דבר שירצה לבקש מחבירו, וכל מין התערבות שתהיה לו עם חברו, צריך לחוש מאד, שלא יהיה עליו לטורח ולמשא כבד, ויחזיק לכל אדם כאילו אינו חפץ לעשות עמו חסד, ואפילו טירחא מועטת יכבד עליהם, ולא יכביד כלל על שום אדם, עד שיהא הדבר ברור אצלו וירד לסוף דעתו של אותו אדם שאכן הוא חפץ בכך, וימצא חן בעיני אלקים ואדם.
קרא עוד...
בענין זה, של מניעת הטירחא מבני אדם, יש ללמוד גם כן אופן ההנהגה שיתנהג אדם עם בניו, שאם הוא רואה שהם אוהבים וחפצים לשרתו כדי לקיים מצוה המוטלת עליהם, אז יצוה עליהם לשרתו, ויזכה אותם במצוות כיבוד אב. אבל אם רואה שכבד עליהם מחמת שאין חפצים במצוות, ואם עושים - עושים כן רק מחמת הבושה, ועושים זאת בעל כרחם שלא בטובתם, אז לא יטריח ולא יכביד עליהם, אלא הוא ישרת את עצמו בכבודו. ובפרט כשבני הבית או משרתיו ישנים, ראוי ביותר לחוס עליהם שלא להעירם משנתם, אלא הוא בעצמו יעשה צרכו - ואף יוסיף ויעשה צרכיהם, ולמצוה תחשב עשות חסד עם כל אדם, אפילו עם ילדיו ובני ביתו. והכל לפי העת והזמן ולפי טבעם ומידותיהם של בני ביתו, שאם עליהם יכבד הדבר ואילו עליו אין הדבר כבד, מוטב שיטרח הוא מעט, ולא יהא עליהם לטורח, ויכבד ה' במה שחננו להיות קל ברגליו ושלא להיות עצל, ויעשה חסד עם כל אדם.
קרא עוד...
'טורח' הוא כלל גדול לכל היהדות, ולכל עניני וקניני העולם הזה, שאי אפשר להרויח כלום בלי טורח, ולפי גודל הטורח כך גודל הרווח, אך מחמת הרווח הגדול - יתמעט הצער של הטורח, ואדרבא, יערב ויבוסם. ולכן, מי שהוא מחשב שכר מצוה ורווח עשיית נחת רוח לקב"ה, בודאי שכל מין טורח וסיגוף יקל בעיניו, ויהא זריז ונשכר, והחלש יאמר גבור אני, וכל אשר בכוחו לעשות יעשה. על זה נאמר במשלי 'אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ה' ודעת אלקים תמצא'.וכמו שצריך שיקל בעיני האדם מאד לטרוח טירחא של מצוה, או בשביל להרויח, כך לעומת זאת צריך שיכבד עליו מאד להטריח על אחרים אפילו טירחא כל שהיא, צא ולמד ממצוה שציותה התורה 'מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן', ואף על פי כן אמרו חז"ל שזקן שעובר בדרך אחרת כדי לא להטריח את האנשים לקום בפניו, זוכה לאריכות ימים. אמנם מאידך אמרו חז"ל שראוי לחכם לכוון ולעבור לפני העם כדי שיעמדו מפניו ויקיימו בכך מצוה, ויקבלו שכר טוב בעמלם. ונראה שהדבר תלוי במין בני האדם, שאם הם חפצים במצוות ואינו עליהם לטורח - אז יעבור לפניהם ויזכה אותם בקיום המצוה. אבל אם חושש שאינם חפצים במצוה, והוא לטורח ולמשא עליהם, אז אמרו שאם יקיף את הדרך כדי לא להטריחם, יאריך ימים.
קרא עוד...
גם אם יבוא על האדם חולי או הפסד בדרך הטבע, יאמין באמונה שלמה שעוונותיו גרמו לו. ולכן אמרו חז"ל 'אם רואה אדם שיסורים באים עליו, יפשפש במעשיו'. וכבר שמעתי על איש אחד בעל מעשים, ירא אלקים וסר מרע, שזה היה דרכו, כאשר ארע לו איזה הפסד במשאו ומתנו או על כל אבדה שאבד ממנו - תיכף היה חוזר מן השוק לביתו ומתוודה ובוכה ואומר עוונותי גרמו לכך. אבל עתה בעוונותינו אין איש שם על לב, אלא מפשפשים למצוא הדבר דרך טבע, זה החולי בא לו בסבה זו וסבה זו, זה ההפסד בא לו בסבה זו וסבה זו, ואינו נותן לב כלל לפשפש במעשיו ולשוב בתשובה.וכבר כתבו המפרשים כי 'הטבע' גימטריא 'אלהים', להורות כי הכל בהשגחתו יתברך שמו. ומה טוב לאדם לגדור בעדו, כשרואה יסורים באים עליו - יקבל בכל תוקף להמנע מאיזה דבר לא טוב שהיה רגיל בו, ולהתחיל לקיים דבר טוב שלא היה רגיל בו, ובזה יתרצה כמקריב קרבן.
קרא עוד...
על כל אדם מוטל חיוב להתנהג על פי הטבע בשמירת בריאותו והרווחת פרנסתו. אמנם עינינו הרואות, שהרבה עשו כן ולא הועילו, אף על פי שהתנהגו על פי הטבע, ושמרו מאד בריאותם, והשתדלו מאד להרויח בכל מיני חריצות, והעלו חרס בידם. ומזה חייב אדם להאמין ולזכור מה שאמרה תורה 'וזכרת כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל'. וכל מה שיארע לאדם על פי הטבע, אם טוב ואם רע, הכל הוא בגזרת א-ל עליון על פי מעשיו של אדם, אלא שאם יצא מן השורה וגרם רעה לעצמו על פי הטבע, אף שלפי האמת היה הדבר גזור עליו מן השמים מכל מקום הוא ייענש, ועתיד לתן את הדין על שעשה שלא כהוגן.
קרא עוד...
טירדא הוא דבר המפסיד כל העבודה, והאדם השלם ראוי לו שתהיה דעתו מיושבת עליו, וישליך על ה' יהבו, ובעת שבאה אליו טירדת הלב, יחשוב באהבת ויראת ה'. וידמה לאדם, שיש לו עסק להרויח אלף אלפים דינרי זהב, שאם קוראים אותו למקום אחר להרויח פרוטה, בודאי יגער בהם ויאמר להם שיש לו עסקים חשובים ורבים, כן הוא הדבר בעבודת השם. ומה גם שאם הוא ישא משא דבר ה' - השם יתברך ישא משאו, וקווי ה' יחליפו כח. וכבר אמרו במדרש משל על זה, שאחד היה יושב בטבריה והיתה לו שדה בצפורי, ואחד מצפורי היתה לו שדה בטבריה, ובמקום שכל אחד יסע למקום רחוק מעירו, אמרו זה לזה שמור לי ואשמור לך. כך היראת שמים הוא בארץ, שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, והפרנסה היא מן השמים, אמר הקדוש ברוך הוא - שמור לי ואשמור לך. ויסתכל האדם על בניו ובני ביתו, איך אינם מטרידים דעתם על הפרנסה ועל שום דבר להיותם סמוכים על אביהם, אף על פי שהוא רק בשר ודם כמותם. אנו, שיש לנו לסמוך ולהשען על אבינו שבשמים על אחת כמה וכמה, כזאת וכזאת החי יתן אל לבו, וחיי נחת יחיה, וידבק בקונו ובעבודת השם יתברך שמו.
קרא עוד...
תועלת נוספת יש מידיעת טעמי המצוות, שיבוא להתקדש במותר לו, כגון איסור ריבית שאסרה תורה, לאחר ידיעת טעם המצוה יבין שרצה הקדוש ברוך הוא שיעשו ישראל חסד חנם והלואת חן וחסד, ולכן ראוי להמנע אף מלהלוות על ידי היתר עיסקא, אם אפשר לו, וכן כמה דברים. ועוד מתועלת ידיעת טעמי המצוות, שיוכל להחשב כאילו קיים אף את המצוות שאין בידו לקיימן, כגון מצות הקרבת קרבנות, שהטעם בהקרבת הקרבן הוא כדי שיתן אל לבו, שכמו שעושים בקרבן כך היה ראוי להעשות בו, ויכנע לבבו, וכיון שמבין ויודע טעם זה, הרי גם עתה יכול לקיים מצוות אלו כמו שנאמר 'זבחי אלקים רוח נשברה', וכל כיוצא בזה, כי יתן האיש אל רוחו, ישמע ויוסיף לקח. ובמצוות שאין בהם טעם ידוע, יחשוב שרצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות. ומה טוב ומה נעים, שקודם עשותו את המצוה יוציא בפיו מה המצוה הזאת, ומה טעם יש בה, ואיך ראוי לעשותה, זו דרך ישרה לאדם הרוצה להיות עובד אלקים עבודה שלמה.
קרא עוד...
פירוש נוסף למה שאמרו חז"ל, 'הרוצה לחיות - ימית את עצמו', שהרוצה לחיות חיים אמיתיים, שהם חיי העולם הבא, ימית עצמו בעולם הזה על התורה ועל העבודה. ובאמת כל התכלית והתועלת בחיי העולם הזה היא לעשות נחת רוח לפני הקדוש ברוך הוא, ולכן, על זאת יתפלל כל חסיד, ולזאת יכוון כשמתאוה ומבקש מה' חיים ארוכים, לא יבקש כן בשביל להשיג ולראות בחופת בניו, ולראות צאצאים וכדומה, כי הכל הבל, ואדרבה, יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, אלא יחפוץ בחיים רק כדי שיוכל לעבוד את בוראו ולעשות נחת רוח לפני כסא כבודו. והמעמיק בזה ישתדל מאד להוציא כל חייו בעבודת השם יתברך שמו, ויהיו כל מעשיו לשם שמים. ויחוס מאד על הזמן אשר הוא חי שלא להוציאו לבטלה, כי הוא יקר הערך יותר מכל. וגם מטעם זה מוטל על האדם חיוב לשמור בריאותו ולהשמר מאד לנפשו, כדי שלא יאבד טובה הרבה שיכול לקנות בשעה אחת של חיי העולם הזה. ומי שאינו נשמר מכל דבר רע, מתחייב בנפשו ועתיד לתן דין וחשבון על כל איבוד הזמן שגרם לעצמו.
קרא עוד...
אמרו חז"ל, 'הרוצה לחיות - ימית את עצמו', ויש בזה שני פירושים: האחד, שלא יתנהג להיות מפונק ומלומד בתענוגים, ולאכול לשבעה, כי אם ינהג כן, ובזמן מן הזמנים ימצא במצור ומצוק ולא יוכל להתנהג כהרגלו, חייו אינם חיים, והוא עתיד לצאת לתרבות רעה, לגנוב ולגזול, וכל אשר יצא מידו לעשות רע עושה, ונושא ונותן שלא באמונה, כי ההרגל נעשה אצלו חובה. לא כן מי ש'ממית עצמו', ומתלמד שלא להקפיד על שום דבר והכל שוה אצלו, יחיה בנחת חיים טובים וארוכים, ולא יצטרך להיות איש תככים.הנה כי כן טוב לגבר, אף שחננו ה' עושר וכבוד ונכסים מרובים ומאכלים מרובים, לא ירגיל את בניו בגדולות ובתענוגות בני אדם, כי לא ידע מה ילד יום. והתורה העידה שכיון שמתלמד הילד באכילה ושתיה מרובה - גם כי יזקין לא יסור ממנה, וסוף שמלסטם את הבריות, ולפיכך אמרה תורה את פרשת 'בן סורר ומורה', שמוטב לו למות זכאי ולא ימות חייב. וכבר בעינינו ראינו ובאזנינו שמענו כמה וכמה בני אדם שעל ידי הרגלם בגדולות ובתענוגות יצאו לתרבות רעה, וסופם היה רע, רחמנא לצלן. ואפילו אם לא יצא לתרבות רעה, על כל פנים חיי צער יחיה, וכמה פעמים ירעב ולא יאכל, כי לא יוכל לחיות על הלחם לבדו. אבל המתנהג להתרצות בכל הבא לידו, ישבע לחם וטוב לו בזה.
קרא עוד...
ידוע מאמר חז''ל 'אינו דומה מועטים העושים את המצוה למרובים העושים את המצוה', שהמצוה מתעלה מאד ככל שיש יותר מרובים יחד, ונאמר 'ברוב עם הדרת מלך'. והנה לענין התפילות הוא צורך גדול להתפלל בציבור, כי תפילת היחיד - בפרט בדור יתום כזה - כמעט דחויה היא, כי צריך תנאים רבים כדי שתתקבל תפילת יחיד, שתהיה בכוונה גדולה, ושיהיה האיש נקי מעוון, כדי שתפלתו תעלה למעלה לרצון לפני ה', ועם כל זה עדיין לא מובטח לו שתתקבל תפילתו, ומי הוא אשר מלאו לבו ושיבטח בדורות אלו להתפלל ביחיד ושתעלה תפלתו לרצון. זאת נחמתנו בענינו, כי הן א-ל כביר לא ימאס. ולכן האיש החפץ חיים לא יתפלל ביחיד כי אם באונס גמור, כי יאבד טובה הרבה, ענית אמנים ו'יהא שמה רבא' וברכו וקדושה ותפלתו עכורה ועקרה שאינה עושה פירות.אמנם גם לענין תלמוד תורה, לימוד תורה דרבים עדיף, ולפי דעתי יותר טוב ללמד עם הרבים תהילים, מאשר ללמוד יחידי אהלות ונגעים. ודוד המלך ע"ה אמר 'חבר אני לכל אשר יראוך', ואמרו חז''ל על הפסוק 'וחסרון לא יוכל להמנות', זה שנימנו חבריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם. הנה כי כן ראוי לכל אדם להתחבר לכל חבורה של מצוה שיש בעיר, יהי חלקו עמהם, כי אין אדם יודע מתן שכרן של מצוות, וכשיראה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא והוא לא נמנה עמהם, שניו יחרוק ונמס, ולא יוכל לתקן, ולכן בעודו בחיים כל אשר בכוחו לעשות יעשה.
קרא עוד...
בכלל מצות יום טוב - לשמח לב אשתו ובניו כפי כוחו וכפי הראוי להם, לפי רצונם. ואמרו חז"ל 'משבח אני את העצלנים, שאין יוצאים מביתם ברגל, דכתיב ושמחת אתה וביתך'. ובכלל מצות היום לשמח לב עניים ואביונים קודם כל יום טוב כפי כוחו, וידוע כמה החמירו בזהר הקדוש על זה ואמרו, שהקדוש ברוך הוא מבקר את העניים ביום טוב, ואם רואה שאין להם במה לשמח בוכה עליהם. ולכן לא ימנע האדם מלתת לעניים בכל יום טוב כברכת ה' אשר נתן לו, ויירא ויפחד ולא יסתפק בנתינה מועטת, אלא לפי גודל ממונו כך יתן לעניים, ואז ישמח לבו ויגל כבודו, ולא תאונה אליו רעה, ונגע לא יקרב באהלו, והיה שלום בחילו.ובכלל מצות היום, מה שאמרו חז"ל שמשה רבינו תקן לישראל שיהיו דורשין הלכות חג בחג, ומוטל על האנשים לבא לשמוע את דרשות התלמידי חכמים בימים טובים, ויבואו לשמוע על מנת לשמור ולעשות, ויקבלו שכר טוב על השמיעה ועל העשיה, וכזה יהיה חג לה', וישמח ה' במעשיו.
קרא עוד...
לכל דבר צריך הכנה מקודם, וזהירות מביאה לידי זריזות, וכן בסדר ליל פסח צריך להקדים לעשות הכנה, שלא יהא רעב, ואפילו הבכורות שמתענים בערב פסח, וקשה להם מחמת התענית להאריך בהגדה, ואי אפשר כל כך לשמוח מחמת חולשת הלב, מכל מקום השעה צריכה להתחזק ברוב עוז ותעצומות, וכל אשר בכוחו לעשות יעשה, וישתה קפה טוב קודם קריאת ההגדה, ויקדים לישן ביום, אם יוכל.וגם הנשים צריכות להתחזק ברב עז ותעצומות, לעמוד על עומדן לשמוע את כל קריאת ההגדה כתיקונה, ולקיים כל מצוות הנוהגות בזאת הלילה כתיקונן, כי גם הן חייבות בכל כמו האנשים, ולא תעמוד האשה באמצע קריאת ההגדה להכין את המאכלים, שעבירה היא בידה, לכן תכין הכל מקודם, ותהיינה אזניה קשובות לכל דברי ההגדה בחיבה, ואם היא מתנמנמת מחמת שהיא עייפה ויגעה, יעוררנה בעלה, ותדחק עצמה ברחיצת פנים וכדומה כדי שלא לאבד טובה הרבה.
קרא עוד...
קריאת ההגדה בליל פסח היא מצוה מן התורה, שנאמר 'והגדת לבנך', וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. ועיקר המצוה היא לספר לבניו ואשתו מעשי ה' בפרטי פרטות, ולהרבות להגיד שבחו של מקום ועוצם יכולתו והשגחתו הפרטית וגודל אהבתו וחבתו וחמלתו, וכמה מעלות טובות למקום עלינו ושעל כן חובה מוטלת עלינו ליראה ולאהבה את השם ולעבדו עבודה שלמה, וזה כל פרי ההגדה:ומאחר שכל דברי רבותינו ז''ל באו במספר ובמשקל, וטמון בהם צפוני סודות, לכן ראוי לכל אדם לקרות כל חלק מההגדה תחילה בלשון ההגדה, ואחר כך יפרשנה לבני ביתו. והפליגו בזהר הקדוש בשבחו של המספר ביציאת מצרים, ושמח בסיפור זה, כמה נחת רוח עושה לפני אבינו שבשמים וגמולו ישלם לו. וראוי ליתן לב להתעורר בשמחה ולחשוב מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו שכל כך אהבה וחבה יתרה נודעת לנו מאבינו רוענו מלך רם ונשא, אשר לגדולתו אין חקר, וציונו לספר בנסים שעשה עמנו, וזכר עשה לנפלאותיו, וציונו לאכול מצה ומרור וכו', וכל דבר ודבר וכל דבור ודבור, ובפרט השמחה שלנו, עושה פרי למעלה ועושה נחת רוח ליוצרנו. האם יש דבר מתוק מזה, אשרינו מה טוב חלקנו.
קרא עוד...
פסח הוא חג קדוש מאד, שאילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, עדיין אנו ובנינו משעבדים היינו גוי בקרב גוי, ולא ניתנה לנו תורה ומצוות, והקדוש ברוך הוא הפליא חסדיו עם ישראל הפלא ופלא, וחיבה יתרה הראה להם, עד מקום שאין יד שכלנו מגעת, אחת מני אלף אלפי אלפים, רק נבין את זאת שעשה עמנו חסד גדול עד אין חקר, והראנו את כבודו ואת גדלו ואהבתו וחיבתו לגודל יכולתו לשדד המערכות והשגחתו פרטית מאשר ציונו כל כך בתורתו הקדושה לזכר יציאת מצרים, ועל כל מצוה ומצוה מזכיר 'זכר ליציאת מצרים'. וציונו להיות לזכרון בין עינינו ולאות על ידנו, ונתן לנו שבתות ומועדים שאנו אומרים בקידוש 'זכר ליציאת מצרים'.ועיקר זכירת יציאת מצרים בכל הימים, ומצות תפילין, הכל הוא כדי שהחי יתן אל לבו הדברים האלה לעומק ולרוחב, וישמח ישראל בעושיו ויבוא ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא, ולדבקה בו ולעבדו בלבב שלם. וזהו הטעם שציונו יוצרנו בליל פסח להרבות לספר ביציאת מצרים, וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משבח. מלבד שיש בזה סודות עליונים. ועוד יש בזה טעם לפי הפשט, כדי שירבה לקבוע בלבו ובלב בני ביתו אהבת הא-ל יתברך שמו ויראתו, כי זה כל האדם. וזהו עיקר מצות הספור להגיד לבני ביתו בספור יציאת מצרים איך הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו, ואהבתו וחמלתו, ויכולתו והשגחתו, ושעל כן ראוי לנו לעבדו בלבב שלם ולשמר את כל מצוותיו:
קרא עוד...
כתוב במשלי 'חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לא יסור ממנה'. וזו מצות האב על הבן, לחנכו בתורה ובמצוות, כי זה כל פרי הבנים לגדלם על התורה ועל העבודה. וכשם שצריך לחנכם בתורה ובמצוות, כך צריך ללמדם ולחנכם בדרך ארץ ומדות טובות וישרות באופן שכל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'. ויחנכם וירגילם במדת ההסתפקות, שלא יהיו להוטים אחר מאכל טוב ומלבושים טובים. ואף אם חננו ה' עושר, ירגיל את בניו להסתפק בטוב מעט, כדי שלא ייצר להם לעתות בצרה. ויחנכם בכבוד הבריות, ושלא יהיו עזי פנים וקשי עורף, ושיהיו מן הנעלבים ואינם עולבים. וירחיקם מחברת חברים רעים, ומן השבועות, ומן השחוק, ומן הכעור ומן הדומה לו. וצריך חכמה ודעת לירד לסוף דעתם של הבנים, ולהתנהג עמהם כראוי לפי דעתם ולפי השנים. ועל הכל ישפוך נפשו לפני ה' שלא יהיו חטאותיו מונעים הטוב ממנו, ושיהיה כל זרעו זרע קדש.וגם את הבנות חייב האב לחנך ולהרגילן בכל מלאכות ובכל השלמויות ובכל המדות הטובות, וביותר יש לחנכן שיסתפקו במועט, ושיהיו עיניהן יפות, ושלא תהיינה עצלניות ולא דברניות. הן אלה קצות דרכי החנוך, וישמע חכם ויוסיף לקח, ובזה ישמח ביוצאי חלציו בעולם הזה ותגל נפשו לעולם הבא.
קרא עוד...
ובכלל מצוות החיזוק, להחזיק ידי לומדי התורה ועושי מצוות בהיותו מכבדם ומנשאם, ושלא לגרום לנעול דלת בפני לומדי תורה ועושי מצוות בהיותו מבזה אותם ומלעיג עליהם, חס ושלום. והנה הגדולים אשר דעת ותבונה בהם - אין כל כך חשש שיחזרו בהם מפני לעג הבריות, אמנם צריך חיזוק לגבי הקטנים או המתחילים להתחנך בתורה ובמצוות, להחזיק בידם בדברים טובים ובמנות ומתנות לפי דעתם ולפי רצונם, כדי שמתוך שלא לשמה יבואו לעשות לשמה. והרואים כבוד התורה ולומדיה וכבוד שעושים לבעלי מצוות יתלהב לבם לעשות כן גם בעצמם, באומרם, אם בעולם הזה לעושי רצונו כך, לעולם הבא על אחת כמה וכמה:
קרא עוד...
ידוע שבכל הדברים שייך מאמר חז''ל 'חייך קודמים לחיי חברך', וכן 'ענייך קודמים', ואף בענין זה של לימוד התורה, לימודו של האדם עצמו קודם לאחרים, ואם הוא אינו יכול ללמוד בעצמו, ישתדל בכל עוז שבניו ילמדו תורה ותהיה תורתם אומנותם, וכמו כן האחים אשר נפל בגורלם אח תלמיד חכם, יחזיקו בידו, באופן שתהיה תורתו אומנותו ולא יצטרך לבטל מלמודו ולא תהיה לו שום טירדה, אלא תהא דעתו צלולה ומיושבת עליו, ומלבד שיקבלו שכר טוב בעמלם - ישאו ברכה מאת אביהם ואמם, ואין לך כבוד אב ואם גדול מזה. וכן לכל מי שהוא ממשפחתם ומבית אביהם - הוא קודם לאחרים, וזכות הוא להם ולנפש אביהם. ומי שאין בכוחו להחזיק ביד לומדי התורה בממונו, יחזיק בגופו, לעמוד ולשרת את התלמיד חכם, ולקנות לו צרכיו וכדומה, ומכל מקום כל אדם אינו חייב אלא כשיעור אשר בכוחו לעשות.
קרא עוד...
אמנם, כדי להיות כמו 'יששכר וזבולון' שנוטל העשיר בעולם הבא חלק שוה עם התלמיד חכם, צריך לספק לתלמיד חכם די מחסורו אשר יחסר לו באפן שלא תהיה לו שום טירדה, ויותר טוב להחזיק ביד תלמיד חכם אחד ולתת לו כל מחסורו, מלהחזיק ישיבה של עשרה תלמידי חכמים וליתן להם דבר מועט, כי בנתינה זו אינו נוטל עמהם חלק שוה, ואילו כשתומך בתלמיד חכם אחד ונותן לו כל מחסורו, חולק עמו שוה בשוה.אך אף עשיר שמחזיק ביד לומדי התורה, אין זה פוטר אותו מלעסוק בתורה כפי כוחו בעיתות הפנאי, שהרי אף התלמיד חכם שתורתו אומנותו ולמד את כל התורה כולה, אין לו רשות לעסוק בדברים בטלים, שנאמר 'והגית בו יומם ולילה', אלא התועלת של העשיר התומך בממונו את לומדי התורה, שאף בזמן שהוא עוסק בסחורה, הרי זה נחשב כאילו הוא עוסק בתורה.
קרא עוד...
על העושה חיזוק ללומדי התורה נאמר 'עץ חיים היא למחזיקים בה', וידוע מאמר חז''ל שהקדימה התורה את זבולון ליששכר, לפי שזבולון היה מחזיק ותומך ביששכר שיוכל ללמוד תורה, וגדול המְעַשֵׂה [-גורם לאחר לעשות] יותר מן העושה. ואמרו שהתומך בלומדי תורה, חולק עימו את שכרו לעולם הבא שוה בשוה. מי ראה כזאת ומי שמע כאלה ולא יעשה זאת איפוא, ליתן כסף - שהוא דבר שאין בו ממש, הבל הבלים - לקנות מעדנים לנפשו וחלק טוב לעולם הבא, שיהיה חלקו כמו התלמידי חכמים אשר אין להם מנוחה בעולם הזה ולא יתנו שינה לעיניהם, וחיי צער יחיו על התורה, והעשיר טוב לב משתה תמיד ועל ידי תמיכתו בלומדי התורה הוא נחשב כאילו יושב ולומד כמו התלמיד חכם, ונוטל חלק כמוהו בעולם הבא. מי האיש אשר חננו ה' עושר ולא יעשה זאת, פתי וסכל יקרא, כי זה דומה למוצא לקנות מרגלית ואבן יקרה בעד פרוטה, ואינו רוצה לקנות, אין לך כסיל ובער גדול מזה. ומה יענו ליום פקודה אותם עשירים אשר אין להם פנאי ללמוד כלל, ומוציאים כמה וכמה הוצאות ממון בדברים קטנים של מה בכך, ואין נותנים לב לעשות זאת ולהחזיק ביד לומדי התורה, תכסם בושה וכלימה.
קרא עוד...
ויש אופן שראוי לחשוש לחלומות, אם עומד ללכת בדרך או על הים, ואמרו לו בחלום שלא ילך, צריך לחשוש לכך וימנע עצמו מללכת לאותו מקום. וכן לא טוב להגיד לאחרים אם חלם עליהם חלום שנראה לו שאינו טוב. והיותר טוב הוא שלא לחתור ולהשתדל לדעת פתרונות החלומות, כי יוסיף דעת יוסיף מכאוב, והולך בתם ילך בטח.ואשרי אדם מפחד תמיד, אפילו בלא חלום, ויחשוב כי בן אדם מצד טבעו מעותד הוא לכל הרעות המתרגשות לבוא בעולם, וכל אשר בכחו לעשות יעשה תשובה ומעשים טובים שהם כתריס בפני הפורענות.ואם חלם בשבת או בשאר ימים שאסור להתענות, יותר טוב שלא ידאג ולא יתענה בשבת, רק יקבל עליו להתענות שני ימים של חול, ויאמר את התפילה להטבת חלום הנאמרת בזמן ברכת כהנים, ויהיה נכון לבו ובטוח בה' בלי פחד, וה' יהיה לו למגן.
קרא עוד...
מצאנו כמה מאמרי חז"ל בענין החלומות, מהם - שיש לאדם לחשוש לחלום רע, ולהתענות כדי לבטל מעליו גזירות רעות, ומהם - שאין ממש בדברי חלומות, ואינן מעלים ואינן מורידים. והכלל בזה, כי יותר טוב הוא שלא לחשוש כלל על החלומות, ולא לפחד כלל, כדי שלא יורע מזלו. ולכן גם לא יספר חלומו לשום אדם, כי ברוב רובם של המקרים - חלומות שוא ידברו. ובפרט בדור יתום כזה, אין בנמצא איש כזה שתעלה נשמתו לישיבה של מעלה ויגלו לו עתידות, וגם אין מי שיזכה שיגלו לו עתידות על ידי מלאך, אלא רק כח הדמיון פועל מבלי השכל, וחושב מחשבות ימה ומזרחה וצפונה ונגבה. ויש חלומות מבהילים שבאים לאדם מחמת רוב אכילה ושתיה, או מחמת עצבות וכדומה, ולכן יותר טוב שלא יחשוש כלל לחלומות שרואה.אמנם לפוטרו בלא כלום אי אפשר, ויש לחוש קצת שמא מן השמים רצו לרחם עליו ולהודיעו על גזירה רעה שנגזרה עליו כדי שיתן לב ויפדה נפשו, לכן אדם החולם חלום רע צריך לדעת שאין לו לפחוד, כי דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, והכל הבל ורעות רוח, אבל בכל אופן אין הפסד בכך שיתענה למחרת היום, ואם יוכל יחלק מעות לצדקה ויעשה סדר פדיון נפש וכדומה ליתן לב לשוב מעבירות שבידו. שהרי דבר זה נצרך וטוב ומועיל בכל יום ובכל שעה.
קרא עוד...
ידועה רעת החמדה, כי רבה היא. וכתבו המפרשים שהיא העשירית מעשרת הדברות, והיא גדולה מכלם, שעל ידי החמדה יכול האדם לעבור על כל התורה. וכל המשתדל ליטול חפץ של חבירו בחנם או בכסף, עובר על לא תחמוד. ואפילו אם לא השתדל בכך אלא רק חשב בליבו שהוא רוצה שיבוא חפץ זו לידו, הרי עבר על לאו ד'לא תתאוה'. וצריך להתחזק ולחשוב כי הכל הבל הבלים דברים שאין בהם ממש, ואז לא יחמוד ולא יתאוה ולא ישאל חפץ במתנה מחבירו, כי תיכף עובר על לא תחמד. ואם מבקש מחבירו חפץ ואינו נותן לו בשמחה, יש בזה גם חשש גזל. וכן לא יפציר בחבירו שימכור לו חפץ, אם לא שיודע שחפץ זה עומד למכירה. ואם רוצה להתאוות, יחשוב בליבו, הלואי שיזמין לי הקב"ה חפץ אחר כמו זה. אבל מצד המעלות הנפשיות גם מחשבה זו היא הבל ורעות רוח, רק יחמוד האיש להשיג חכמה ותבונה ומדות טובות וישרות ולהתדמות לקדושי עליון.
קרא עוד...
'החלש יאמר גבור אני', ובשעת חולשה אז ניכר האדם, האם הוא אוהב את ה' בכל לבבו, שלא יעזוב את עבודת ה' מחמת סיבה כל שהיא, אלא ידחק עצמו לעשות רצון קונו. וכבר אמרו חז''ל על הפסוק 'אדם כי ימות באהל', שאפילו בשעת מיתה יעסוק בתורה, ולפי גודל הצער כן גודל השכר.אמנם חיוב מוטל על מי שהוא חלש, להשתדל להבריא את עצמו ברפואות,ויאכל וישתה יותר ממה שיש לו, ולמצוה תחשב לו, וה' ישלם לו. צא ולמד ממה שאמרו חז''ל שהמזלזל בסעודת הקזה [-סעודה שהיו אוכלים לאחר הקזת דם, כדי להתחזק], מקילין לו מזונותיו מן השמים, ואומרים, הוא עצמו אינו חס על חייו, אנו נחוס עליו?! ועת לכל חפץ, עת להתענות ולסגף עצמו, ועת להשתדל להבריא את גופו. וכבר הזהירונו חז''ל שלעולם יהא אדם זהיר בפת שחרית, וכמה מעלות אמרו רבותינו ז''ל על פת שחרית, ולכן ראוי לאכול תיכף אחר תפילת שחרית, ולא יעבור.
קרא עוד...
כפי שגדלה מעלת הלומד חדושי תורה, לעומת זאת רוע ירוע למי שאוהב לשמוע חידושי והבלי העולם הזה, רעתו רבה שמתוך כך מרבה בבטול תורה, ודברים אלו מערבבים את מוחו בשעת התפילה, וכל עבודתו פסולה. ועל האדם להתגבר בכח שלא לאהוב את שמיעת הדברים החדשים שאינם צריכים לו לצורך פרנסתו. וכבר אמרו חז''ל 'אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים, שהם נכוות תחלה לאיברים'.
קרא עוד...
אדם הלומד תורה, כל אשר יחדש - יכתוב בספר ואל יהי בז להן, וכן יכתוב כל אשר ישמע דבר חדש, שהרי כתבו המפרשים שעכשו שאין בית המקדש קיים ואין קרבנות, הכותב חידושי תורה מכפר עליו כאילו הקריב קרבנות, והביאו על זה את הפסוק בתהלים 'עולה וחטאה לא שאלת אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי'. וכתבו גם כן שעתיד אדם ליתן את הדין על שגילו לו מהשמים חידושי תורה ולא כתבם, שלא גילו לו אלא על מנת שיכתבם ויהנו ממנו בני אדם אחרים, ואף הכותב יהנה מכך לאחר מותו, שכאשר ילמדו אחרים את דבריו יהיו שפתותיו דובבות בקבר. ומי יתן והיה שיכתוב האדם את כל חידושי התורה אשר שמע מילדותו, והיה יכול לעשות טוב מדברים מתוקים מדבש ונחמדים מזהב, ואף שיש דברים שכבר המה בכתובים, אבל יש הרבה שעדיין לא נכתבו, ועל כל פנים היה יותר טוב מאד ללקט ביחד כל אשר ישמע דברים מתוקים וחריפים, וחסד היה עושה עם אותן שאין בידם אותם ספרים וילמדו הדבר מתוך ספרו.
קרא עוד...
ידועה מעלת המחדש חדושי תורה, שהוא חשוב מאד בשמים. אך כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו, רק שיעמול בכל כוחו לחדש חדושי תורה, דהיינו להקשות ולתרץ בתנ"ך ובש"ס, או לפרש פירושים בפרד"ס על תנ"ך וש"ס, והוא תיקון גדול לכל עוון ולכל חטאת, ובפרט בשבת - חשוב מאד כשמחדש חדושי תורה, כאשר הפליג בשבחו בזהר הקדוש מה מגיע אליו, ומה נעשה יקר וגדולה לנפש אביו ואמו בעולמות העליונים. ומי שאין ידו משגת לחדש חידושי תורה מדעתו, כבר יש תקנה שילמד חידושי תורה את אשר כבר עשוהו ונכתב בספר, וכל דבר שילמד וידע - אשר לא ידעו קודם לכן, נחשב כאלו חידשו. ועל זאת ישתדל מאד כל היודע ספר, אם אינו יכול לחדש בעצמו, לכל הפחות ילמד בשבת דבר חדש, ואם אינו יודע ספר - ישתדל לשמוע דרשות שיאמרו שם דבר חדש אשר לא ידעו. וגם לימוד ספר הזוהר הקדוש, אף שאינו מבין, נחשב כאילו חידש חידושים. ואחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים.
קרא עוד...
גודל רעתה של החנופה מפורש בדברי חז''ל בכמה מקומות, ואמנם צריך לבאר מהי חנופה, כי יש דברים שאינם חנופה ויש חסרי מדע שחושבים שהם חנופה, כגון המכבד איש עשיר חושבים אותו למחניף, ואין בפיהו נכונה, כי ראוי והגון לכבד את העשירים, שכן מצינו ברבינו הקדוש שהיה מכבד את העשירים, ורבי עקיבא גם כן היה מכבד עשירים. והטעם, שמאחר שהקב"ה חפץ ביקרו והשפיע עליו ממרום שפע ברכה, גם אנחנו חייבים בכבודו, ובפרט אם קבל ממנו האדם טובה והנאה - ודאי שחייב לחלוק לו כבוד. ועוד, שהמרבה נכסים מן הסתם מרבה לעשות מצוות ומעשים טובים יותר מאחרים, וראוי לחוש קצת על כבודו אף אם עשה שלא כהוגן ויצא קצת מן השורה, ואין לזלזל כל כך בכבודו.
קרא עוד...
הדרך לזכות במידה זו, שיהיה לו חשק וחיבה לכל דבר שבקדושה, על ידי ההתמדה לקרוא ספרי מוסר, ועל ידי הרגילות לעסוק בתורה ומעשים טובים, שאם אדם נוהג אפילו מנהג טוב של חסידות וסדר קדושה, ויום אחד הוא מחסיר זאת, דומה בעיניו כאילו באותו יום לא היה יהודי, ואם ירפה עצמו - אזי יום יום ילך הלוך וחסור החשק והחבה עד שיקשה לו מאד לשמור ולעשות. ועוד, שנעשה לו כהיתר לבטל מן המצוה והתורה ולעבור כל עבירה. ולכן צריך להיות חזק ואמיץ כח להתגבר כארי לעמוד על המשמר, על התורה ועל העבודה, ואם תקפו יצרו ונצחו - יחזור ויתחזק ויאחז צדיק דרכו דרך הקדש. ובבואו לקיים מצוה הבאה לידו יקדים ויתן אל לבו דברים המעוררים את הלב לעשותה בחשק וחיבה ושמחה רבה, ויותר טוב אם יאמר גם כן בפה מלא כדברים האלה, 'כך היא חובתי וכך נאה לי', ויעשה התעוררות חיצונית בגופו ובתנועותיו והכנה רבה, שההתעוררות החיצונית מעוררת את ההתעוררות הפנימית. וידוע שהבא להטהר מסייעים לו מהשמים, והמקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה, ומצוה גוררת מצוה, והכל לפי רוב המעשה. ולעומת זאת, בעניני העולם הזה לא יהיה לו חשק וחבה, כי הכל הבל ורעות רוח, רק יעשה הכל כמי שכפאו שד, ולא יראה בדברים אלו חשק וחיבה.
קרא עוד...
הרוצה לזכות למידה זו, שיהיה לו חשק וחיבה לכל דבר שבקדושה, ירבה לעסוק בתורה ובמצוות אפילו בעל כרחו שלא מרצונו הטוב, ידחק עצמו ויבטל רצונו מפני רצון קונו, ועל דרך שאמרו חז"ל 'לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה', כן הדבר הזה, כי סגולת מצוות ה' לזכך את הנפש ולטהרה, ומיום ליום תפקחנה עיניו עד שיערב לו ויבושם לו עסק התורה וקיום המצוות מכל חיי העולם. ואם יקרה לו מקרה שיבטל מתורה ומצוות, יהיה לו מר ממות, כי כן הוא האמת לאמיתו, כי לשם מה לנו החיים - אם לא כדי לעבוד את בוראנו ולדבקה בו, לעשות נחת רוח לפני כסא כבודו, ואם אנו מתרחקים ממנו, טוב מאד מותנו מחיינו.
קרא עוד...
חשק וחיבה נצרכים לתורה ולכל מדה ומדה, והוא דבר המסור ללב וצריך סייעתא דשמיא, כי אנו יודעים שכך היא חובתנו לעבוד את בוראנו בחשק וחבה ושמחה רבה, אבל מה נעשה שאין ליבנו מתעורר לכך, וגם חטאותינו מונעים הטוב ממנו, שחשכו עינינו מראות כמה רב טובה של המצוה, ומה יפיה, ומה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו בהיותנו זוכים לעשות נחת רוח ליוצרנו מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. ואין אנו משערים רוב טוב הצפון אפילו על מצוה קלה, דקה מן הדקה, צא ולמד מנבוכדנאצר הרשע שזכה לכבוד גדול ומלך על כל העולם, בזכות ארבע פסיעות שפסע לכבוד השם יתברך, על אחת כמה וכמה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא.וכל אדם ישא קל וחומר בעצמו, אם יש לו חשק וחבה על אכילה ושתיה שערבים לחיכו רק רגע אחד, ועל הרוחת ממון, וכהנה הנאות העולם הזה ותענוגות בני אדם שהם הבל הבלים שאין בהם ממש, על אחת כמה וכמה צריך שיהיו לו חשק וחיבה על דברים שיש בהם חיי עולם, לעשות נחת רוח ליוצרנו שבחר בנו לעמד לפניו לשרתו, שאין טובה גדולה מזו. כזאת וכזאת החי יתן אל לבו ויתמיד במחשבה זו לעתות הפנאי לעורר את האהבה והחבה.
קרא עוד...
יש עשרה זכרונות שאנו מצווים עליהם לזכרם בכל יום, מי האיש החפץ במצוות לא יעבור מלזוכרם בפה, ואל ישכח בלב, והעיקר תלוי להשתדל להשיג התועלת הנמשך מזכירתן אשר על זה היתה כונת הבורא יתברך שמו שציונו לזכור, שאם יזכור בלי לשים לב - מה פעל ועשה, אלא יתן לב וישתדל לשמר ולקיים:בזכירת יציאת מצרים יזכור רב טובו ואהבתו וחמלתו של ה' יתברך עימנו, ועוצם יכולתו ששידד המערכות ושבר מנעולי ברזל והוציאנו ביד חזקה ובזרוע נטויה, ולפיכך אנחנו חייבים לעובדו עבודת עבד.בזכירת השבת יזכור שה' הוא רבון כל המעשים, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, וחיבה יתרה נודעת לנו שהנחילנו יום מנוחתו, לא עשה כן לכל גוי.בזכירת המן וזכירת כי הוא הנותן כח, יתן אל לבו כי הוא הנותן כח לעשות חיל ונותן לחם לכל בשר לפי הטף, והמרבה בסחורה לא העדיף והממעיט לא החסיר, ובזה לא ייגע להעשיר, ויבטח בשם ה' כי הוא מוריש ומעשיר.ובזכירת מעשה עמלק יתן אל לבו צער השמים, שאין השם שלם ואין הכסא שלם בעוונותינו הרבים, ויתן לב לשוב ולתקן מעשיו.בזכירת ירושלים זכור יזכור ובמרירות יאנח וישפוך שיחה, ידרוש סליחה.בזכירת מעמד הר סיני יתן אל לבו גודל אהבתו יתברך ושעשועיו עמנו כאב את בן ירצה, ורב טוב לבית ישראל מכל טובות שבעולם שבחר בנו ונתן לנו התורה הקדושה.בזכירת מה שהקציפו אבותינו לקדוש ברוך הוא, יתן אל לבו אהבתו וחמלתו אפילו בזמן שאנו מכעיסים אותו, וגודל סבלנותו עמנו.בזכירת מה שיעצו בלק ובלעם לעשות לאבותינו יתן אל לבו למען דעת צדקות ה' וחביבותינו אצלו. והכל הולך אל מקום אחד לעורר את האהבה, כי כן ראוי לאהבה למי שגמל עמנו טובה, ואף בלכתנו בדרך שובבה אהבנו נדבה והפליא חסדיו עד אין קץ ואין תכלית. ואין ראוי להיות כפוי טובה ולשלם רעה תחת טובה, אלא אנחנו חייבים ליראה ולאהבה את הבורא יתברך שמו.בזכירת מעשה מרים הנביאה יתן אל ליבו חומר ועוצם ותוקף וגודל עון לשון הרע, וישא קל וחומר בן בנו של קל וחומר ממעשה מרים. צא ולמד חומר עון לשון הרע, שלכל עברות שבתורה לא עשה הקדוש ברוך הוא זכר כמו שעשה לעון לשון הרע, ואף על פי כן בעוונותינו הרבים כלנו כצאן תעינו וכולם נכשלים בזה. וכבר אמרו חז"ל שעוון זה חמור מעבודה זרה גלוי עריות שפיכות דמים, ויחרד האיש וישמר לפיו מחסום.ולכל הפחות בשעת הזכירה יתעורר ויתן אל לבו, מה מצות הזכירה הזאת ומה טעם יש בה, ולא יעשה מצות אנשים מלמדה. זה כלל גדול ודבר השוה לכל מצוות שבתורה.
קרא עוד...
מה טוב ומה נעים לכתוב זכרון לכל דבר, בין בעניני העולם ובין בעניני המצוות, כי השכחה מצויה וכן המיתה מצויה, וטוב לאדם שירשום בכתב כל אשר פעל ועשה, וכל אשר נשא ונתן, וכל מה שחייבים לו וכל מה שחייב הוא לאחרים, אפלו מיום ליום לא יתעצל מלכתוב זכרון. וכן על כל דבר שמוטל עליו לעשות או לדבר, יעשה לעצמו זכרון. ואני נהגתי כשאני שותה מים קודם הקפה, שדבר מצוי הוא לשכוח ברכת בורא נפשות, תיכף אחר שתיית המים אני מהפך את החותם שבטבעת שלי לאחורי האצבע או לאצבע אחרת, ומתוך כך אני זוכר. וכן כל איש יעשה לעצמו סימן כדי שיזכור ולא ישכח לקיים כל דבר המוטל עליו.וכן טוב ויפה לכתוב זכרונות בקיצור הדינים הנצרכים שאינו בקי בהם, וכמה בושה יש לאותם בני אדם שכל שנה ושנה מסתפקים ושואלים האם צריך לברך 'שהחיינו' בליל יום טוב שני של גלויות, וכן לא ידע דינים השייכים ונצרכים בתפלת שמונה עשרה אם טעה באיזה דבר, וכהנה רבות ספקי ספקות בדברים הנוהגים מזמן לזמן, טוב לגבר שכשישאל פעם אחת ויגידו לו - ירשום בכתב וידע את אשר יעשה, ולא יכלם ולא יכשל לעולם ועד.
קרא עוד...
חייב אדם לנהוג כבוד בזקנים, שמצינו בקדוש ברוך הוא שחלק כבוד לזקנים, ואחת מתרי''ג מצוות היא לקום מפני זקן. וכן צריך לחלוק כבוד לזקנים בסדר הישיבה.וכן ראוי לחלוק כבוד לזקנים ליטול מהם עצה על כל דבר, וכבר אמרו חז''ל, אם יאמרו לך זקנים לסתור ונערים יאמרו לך לבנות, שמע לזקנים, שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה. ואפלו אם לא ישר בעיניהם עצת הזקנים לא ילבינו נערים פני זקנים, אלא ישיבום בנועם שיח ודרך כבוד כראוי. והזקן גם כן ישמור כבודו, ואל יביא עצמו לידי בזיון, ולא יעשה מעשים שאינם נאים לזקנים, וגם לא ידבר במקום שיודע שאין דבריו נשמעים, ובזה יהיה כבודו במקומו מונח. וכבר אמרו חז''ל שצריך האדם לבקש רחמים על ימי הזקנה, שיהא בריא ונקי ממומי הזקנים. וכבר ידוע מאמר חז''ל שלעולם יקדים אדם תפילה לצרה, ולכן גם לזאת יתפלל בעודנו צעיר. ועל כל פנים אם יש לו ממומי הזקנים שמכבידים על אנשי ביתם, צריכים בני הבית לסובלם ולנהלם בנחת ובדרך כבוד, ולפי גודל הצער - גודל השכר. ויש לכל אדם לחשוש לעצמו שמא גם הוא יבוא לידי מידה זו בזקנותו, וכאשר עשה כן יעשה לו, ועל כל פנים השם יתברך כפועלו ישלם גמולו.
קרא עוד...
לאחר שעברו רוב שנותיו של אדם, והגיע לגיל ארבעים, ראוי לו לזכור אחריתו, כי הולך האדם אל בית עולמו, ובכל יום הולך הלוך וחסור. ואם לא זכר את בוראו בימי בחרותו והלך שובב בדרך לבו, ונמשך אחר תענוגי והבלי העולם הזה, ואת פועל ה' לא הביט, הגיעה העת לחון את נפשו ולחוס על כבוד קונו ולשוב מדרכו הרעה, ללכת בדרכי טובים וארחות צדיקים ישמור, ויאמר, אוי לי כי פנה היום וכי נטו צללי ערב, אשובה אל יוצרי בטרם יבואו ימי הרעה, ימים אשר אין לי בהם חפץ שלא אוכל לעשות לא זכות ולא חובה ולא תשובה.ורעת האדם בארץ, כי דרך איש ישר בעיניו, כי כאשר יזקין ואין כוחו כבראשונה, ואינו לפי כבודו לישב עם בחורים בסוד משחקים, רק כבודו בגדולים להיות בא באנשים לישב עם אנשי צורה זקנים שכמותו, ובלילות הארוכים יושבים ומדברים על הארץ ועל הפרות, על הערים ועל הממלכות, וכל אשר יעבר תחת שבט לשונם, מדבר לדבר ומענין לענין, להעביר את הזמן ברוב דברים, ומעלים עשן בסיגריות ושותים קפה, ונדמה להם שזהו דרך ישר וטוב והגון, וכך הוא חובתו וכך נאה לו, ולא ידעו ולא יבינו כי אין זו הדרך, וברוב דברים לא יחדל פשע, ואוי להם לבריות מעלבונה של תורה. רק זו היא דרך ישרה שיבור לו האדם, ובפרט כאשר יגיע עד זקנה, יזכיר לעצמו יום המיתה, ויאמר, הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, אשוב היום שמא אמות למחר. וידבק בחכמים ובספרים המלמדים לאדם דעת, ויפקח עיניו על כל עניניו, ואל יאבד הזמן יקר הערך כשהוא פנוי, כי היום קצר והמלאכה מרבה, ועל מה יפנה תחלה - או לתקן את אשר עיות בימי בחרותו, או שישלים חובתו דבר בעתו, לכן כל אשר בכוחו לעשות יעשה, תקונים ולימודים ומצוות ומעשים טובים, הלוך וגדל עד שיהא פרוש מהבלי ותענוגי העולם הזה ומתנהג בחסידות, אולי יתרצה ויאמר: אשרי זקנותי שכפרה על ילדותי.
קרא עוד...
כמה מהוללת אמירת הזמירות [-פסוקי דזמרה] בכל יום, וסודם רם, וראשם מגיע השמימה, לזמר עריצים ולהכרית כל הקליפות החיצונים. ומי שמאחר לבוא לבית הכנסת באופן שהוא צריך לדלג חלק מפסוקי דזמרה - מאבד טובה הרבה. וכל שכן אותם אשר בשאט נפש לומדים שאר למודים, תהלים ומעמדות וכדומה, או יושבים בעזרת בית הכנסת מרבים שיחה ומדלגים בזמירות, אוי להם מעלבונן של זמירות, והרי הם כמחליף מרגליות על פרוטות או חרסי האדמה, כן הדבר הזה, כי אפילו ללמוד לא טוב במקום אמירת הזמירות, ודבר בעתו מה טוב. וכל אדם יחשוב בעצמו, אילו היה עומד לפני מלך בשר ודם, עומד ומשמש ומספר בשבחו, וכי היה מפסיק באמצע לכבוד איזה אדם, בודאי לא, כי גדול כבוד המלך ואין ראוי להניח באמצע שבחו משום כבוד שום אדם. ואם לכבוד מלך בשר ודם כך, לכבוד הקב"ה על אחת כמה וכמה. וכל שכן שמתחלת הזמירות עד סוף התפלה הכל הוא קשר אמיץ בונה עליותיו בשמים, ואין ראוי להפסיק בינתיים.
קרא עוד...
ימי הפורים הם ימים טובים, ימי משתה ושמחה, שמחה של מצוה, כי הראנו ה' חיבה יתירה, וזכינו בו בארבע מצוות, מקרא מגלה, משתה ושמחה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ואלו הן מצוות חביבות הבאות מזמן לזמן, ויש בהם סודות גדולים, וראוי להיזהר בהן ביותר לעשותן כתקונן, דהיינו, 'מקרא מגלה', יקרא אות באות מילה במילה בשפה ברורה ובנעימה. ומצוות משתה ושמחה ראוי להיזהר בה, לעשות את עיקר הסעודה מבעוד יום, לא כמו שנוהגים קצת שעושים את עיקר הסעודה בלילה. וצריך להרבות בשתיה מעט יותר ממה שהוא רגיל, עד כדי שיהא מבוסם, שמח וטוב לב, שמחה של מצוה, לא שמחה של הוללות כמנהג ההוללים ששותים יין רב, עד שיוצאים מדעתם ועושים מעשים אשר לא יעשו, ומדברים דברים אסורים מינים ממינים שונים, מאבדים מצות תפלת מנחה, ומצות ברכת המזון דאורייתא, ומצות תפלת ערבית, ואומרים שעושים לשם מצוה, אבל עבירה היא בידם, כי לא ציוה השם לעבור על מצוותיו. אלא רק ישמח ישראל בעושיו שמחה של מצוה, במדה במשקל ובמשורה, והשתיה כדת של תורה. ומצות משלוח מנות איש לרעהו, אשריהם ישראל שמקיימים אותה יותר מהחיוב, אבל הטוב ביותר הוא לשלוח למי שיתכבד בכך, כגון שישלח הגדול לקטן, וכן ישלח למי שהוא מקפיד עליו, כדי להתפייס עימו, וכן ישלח לאומללים ונדכאים כדי לשמחם, ולהרבות אהבה ואחוה שלום ורעות. וכן מצות מתנות לאביונים מקיימים אותה, אבל מי יכול לומר שקיימה כפי שראוי לו?! והרי לפי רוב עושרו כך ראוי לו להוסיף במצוות הצדקה, ומצוות צדקה ביום הזה עולה על שאר ימים, שהרי נלווית אליה גם מצות מתנות לאביונים. וחביבה מצוה בשעתה, כי זמן רב לפני פורים כבר העניים לווים על סמך מה שיקבלו בפורים, ואחר הפורים יש להם הוצאות רבות לצורכי פסח, ולכן ראוי לרחם עליהם ולתת להם לכל הפחות כפי הוצאותיהם, שעיניהם של העניים תלויות לעשירים, והעשירים תלויים במי שאמר והיה העולם, אם מוסיף מוסיפין לו, איש כמתנת ידו, כי ברכת ה' היא תעשיר.
קרא עוד...
ואין ראוי לאדם לנהוג זלזול אפילו בעצמו ולא יעשה דבר שאינו לפי כבודו, שהתורה חסה על כבודן של בריות, ופטרה ממצות השבת אבדה לזקן שאינו לפי כבודו. אבל לגבי לימוד תורה ישפיל עצמו כאזוב וידבר בדברי תורה עם כל אדם, הקטנים עם הגדולים. וכן לכל דבר מצוה יעשה בעצמו, וזהו כבודו, כמו שמצינו לגדולי ישראל שהיו עושים בעצמם לכבוד שבת, ודוד המלך ע"ה היה מכרכר בכל עוז לפני ארון הקדש, וכן נאמר בתהלים 'מכל מלמדי השכלתי'. ואמרו חז''ל 'איזהו חכם הלומד מכל אדם', זו היא דרך ישרה שהיא תפארת לעושיה ותפארת לו מן האדם.
קרא עוד...
צריך להזהר מאד שלא לזלזל בכבוד אחרים, לא בדבור ולא במעשה, ואין 'נקי' אלא אדם הזהיר וזריז לחשוב היטב קודם שיעשה שום דבר לחבירו, או קודם שידבר דיבור לחברו, או על חברו, שיצייר בעצמו אילו היה חבירו עושה לו או מדבר לו או עליו כמעשה זה או כדברים האלה, אם היה נראה לו זלזול ומרגיש צער, ואז לא יעשה כן גם לחברו. ואמרו חז''ל 'דעלך סני לחברך לא תעביד, זה כלל גדול בתורה'. ואמר החכם, אין נקל בעולם כמו למצוא ולהכיר מומי חבירו, ואין קשה בעולם כמו להכיר מומי עצמו.והאיש השלם הירא את ה' לא יטה אחרי הבצע, ואחר כבוד עצמו ואחר הנאת גופו, לזלזל בכבוד חבירו לכבוד עצמו להנאתו ולטובתו, כגון, אם חושדים אותו בדבר אשר לא טוב, לא יאמר, אני לא עשיתיו פלוני עשאו, כיון שזה נקרא לשון הרע. וכן יש אנשים רעים וחטאים שכדי להרבות שחוק ושמחת הוללות, או כדי שישחקו העשירים ויתנו להם מתנות הרי הם מזלזלים בכבוד איש תם ומרבים לדבר ליצנות עליו, ועושים שחוק בדמו של זה. אוי להם, אויה להם, אהה עליהם, שגמלו רעה לנפשם, רעה תבוא עליהם, כמאמרם ז''ל שהליצנות תחלתו יסורין וסופו כליה, רחמנא לצלן. ועושה אלה בשרו עליו יכאב על הכעיסו את בוראו, כי חושב שהוא עושה מצוה בכך שהוא משמח אנשים, אבל סוף העושים והשמחים בדברים רעים אלו ירדו אבלים שאולה אם לא יתנו לב לשוב בתשובה.
קרא עוד...
ידוע המעשה שמובא בגמרא על מר עוקבא, שבשעת פטירתו ראה את חשבון צדקותיו אשר עשה שעלה לסך שבעת אלפים דינרי זהב, ואמר 'ארחין רחיקא וזודין קלילא' - הדרך רחוקה והצידה מועטה, כלומר לא הכנתי מספיק צידה לדרך, ולכן חילק חצי מנכסיו לצדקה. ואף על פי שאמרו חכמים שהמבזבז ממונו לא יבזבז יותר מחומש, זהו בחיי האדם, אבל בשעת מיתתו מותר לחלק לצדקה כמה שירצה. ואדם יראה לעיניים, כשהוא עומד לצאת לדרך, לפי אורך הדרך אשר הוא הולך ולפי מספר הימים שיהיה בדרך, כך צריך להקדים כמה ימים להכין צידה לדרכו, ואם כן יחשוב כל אדם לפי כל השנים שיעמוד האדם בעולם, ואפילו אם ישלח לפניו צדקתו אלף אלפים וריבי רבבות דינרי זהב, לא יספיקו לו.ומכלל האמור יש לאדם ללמוד, שמה שיוצא האדם ידי חובת מצוות צדקה בנתינת המעשר, זהו דוקא כשהוא חי, וכדי שלא יעני ויצטרך לבריות, אבל חיוב מוטל על כל אדם לצוות בכל תוקף ובאופן המועיל שלאחר פטירתו יפרישו לו מנכסיו חלק גדול כפי ברכת ה' אשר יתן לו לעשות בו מצוות ומעשים טובים, ויעשה חשבון כמה די לבניו להתפרנס בדרך כבוד, והשאר יקח 'לעצמו', כלומר יצווה ליתנם לצדקה ומעשים טובים. ויתבונן האדם בעצמו, כי כל חפצו ורצונו הוא להניח לבניו עושר גדול, ואפלו אם אין לו בנים הרי הוא חס על קרוב אחד להניח לו ממון רב, ואיך לא יחוס האדם על עצמו, שישאר ריק ומנוער מכל לעולם הבא, ולא דעת ולא תבונה בו להחיות לב נדכאים ממה שחננו ה', וטוב לו לכפרת פשע. והגם כי יחוס על בנו או בן אחיו, מכל מקום הוא עצמו קודם ליטול חלק בראש לתיקון נשמתו, ויחזיק את עצמו לכל הפחות כמו אחד מבניו, ליטול חלק מהנכסים לתת לעניים תלמידי חכמים, ומה תועלת יגיע לנפשו במה שיניח לבניו עושר גדול והוא ילך ריקם ויהיה עני באמת, ואחר פטירתו יהיה הולך ומצטער על כך. הנה כי כן מי האיש החפץ חיים נצחיים, ושלא להצטרך לבוא בסכנת ורעת הגלגול, כל אשר בכחו לעשות יעשה בגופו ובממונו, ויכין צידה לדרכו, אז ילך לקץ וינוח ותתענג בדשן נפשו.
קרא עוד...
הנה כי כן ראוי לכל אדם ליקח לו את ספר הזוהר הקדוש, ולא יבטל מלקרוא הפרשה מדי שבוע בשבוע, וזה גדר גדול לאדם כדי שלא ישיאנו יצרו לפנות עצמו לבטלה, שהיא רעה גדולה כידוע, ויעשה זאת אפוא וינצל, שיקבל עליו סדר למודים קבוע, כגון ח''י פרקי משנה בכל יום, וספר תהלים, ופרשת הזוהר וכדומה, וכשלא יהיה לו פנאי - יהיה לוה ופורע מיום ליום ומחודש לחודש, באופן שבהיותו פנוי תיכף יפנה לשלם חובתו. אך ישכיל על דבר מראשיתו שלא יצטרך ללמוד במהירות גדולה באופן שאותו הלימוד לא יהיה שוה כלום ויהיה עמלו לריק חס ושלום. וכבר אמרו 'טוב מעט בכוונה מהרבות בלא כוונה'. וכשלומד סודות הזוהר הקדוש - בלבבו יבין שיש צפוני סודות ורזי דרזין בכל הענינים, אך בשרו עליו יכאב על שאין לו ידיעה כלל וכלל.
קרא עוד...
לימוד ספר הזוהר הוא דבר נשגב מאד לטהר ולקדש את הנפש, ואפילו אי אינו מבין מה שאומר, ושוגה בו שגיאות הרבה, הרי הוא חשוב לפני הקדוש ברוך הוא, כמו שנאמר 'ודגלו עלי אהבה', ופירשו חז"ל כאילו נאמר 'ודילוגו עלי אהבה'. למה הדבר דומה, לתינוק קטן שאינו יודע דבר, ומדבר חציין של תיבות בלעגי שפה, ואביו ואמו יצחקו לו וישמחו לקולו, כך יושב בשמים ישחק וישמח כשהאיש הישראלי יש לו חיבה בתורה ורוצה ללמוד, אך אין דעתו משגת, או אין לו מי שילמדנו ולומד כמה שיודע, בודאי עושה נחת רוח ליוצרו ובא בשכרו. הנה כי כן אין מקום פטור למי שאינו יודע ללמוד, אין טענה זו פוטרתו ליום הדין, כי יכול הוא ללמוד כמו שיודע. ואף שבלימוד המשניות והתנ"ך יש דעות שצריך להבין לפחות מהו הענין שלומד, אבל בלמוד תהלים וזוהר הקדוש, אפילו אם אינו מבין כלל הרי הוא חשוב ומקובל ומרוצה לפני ה'. ומי שיודע ספר, ומבין דברי הזוהר הקדוש הפשוטים, ימצא בו טוב טעם ודברים מתוקים מדבש ומוסרי השכל שמושכים לב האדם לאביו שבשמים.ואזהרה שמענו למי שלומד ספר הזוהר הקדוש, שישמור נפשו מאד כשלומד 'אבא', 'אמא', 'ברא', 'ברתא', 'זעיר אנפין', 'אריך אנפין', 'מטרוניתא'. וכן צורת איברים 'רישא', 'עינין', 'אדנין', וכדומה, שלא יצייר בדעתו כאילו יש איזו צורה למעלה חס ושלום חלילה וחס, ועל זה נאמר 'ארור האיש אשר יעשה פסל ומסכה ושם בסתר', בסתרו של עולם, אלא יאמין באמונה שלמה שאין שייך למעלה אלו הענינים כלל וכלל, רק הכל אורות עליונים וצפוני סודות שאין יד שכלנו מגעת. וכל אלו המילים שנזכרו בזהר הקדוש הכל הוא כינויים ודרך משל בעלמא, שהמשכיל יבין איזה דבר ואנחנו לא נדע, ואין לנו רשות לחשוב ולצייר בשום אופן, רק נקרא בשפתינו ונקדים תפלתנו, שיהי נעם ה' עלינו ויהא חשוב ומקבל ומרצה שיח שפתותינו לרצון ולעשות נחת רוח ליוצרנו.
קרא עוד...
חובת האדם להשתדל למצוא בני זוג לילדיו, וכן בת זוג לעצמו, ואף שאמרו חז"ל 'מהשם אשה לאיש', וכן אמרו 'ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני', מכל מקום נראה לומר שיש שלשה מיני גזרות, א. שגוזרים על האדם שתבוא אליו טובה ולא תקרה לו רעה, ואז תבוא לו הטובה על כרחו, אף ללא השתדלות. ב. שגוזרים עליו גזירה רעה, ונכתב ונחתם, ואז אין מציל, אף אם יעשה את כל ההשתדלות שבעולם. ג. שגוזרים עליו שיבוא לו כפי בקשתו וכפי השתדלותו, שאם יתפלל וישתדל כראוי, יזכה. ואם לא יעשה כן, יפסיד. וכל אחד צריך לחשוש שמא הוא מהכת השלישית, ולכן יעשה כל אשר בכוחו לעשות, וימכור כל אשר לו כדי לקנות חלק טוב בגורלו, אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה, כך היא החובה.ובכלל האמור, שאם הבטיחו לאדם ממון רב בנדוניה, וירדו מנכסיהם, או שאין רוצים ליתן לו מסיבה אחרת, לא יעכב או יבטל את השידוך מחמת כן, אלא יאמין בה' ויבטח בו, כי הוא הנותן לכל אחד הראוי לו מידו הרחבה, מרובה מדה טובה. הנה כי כן ראוי להקדים תפילה, וכל בחור ובתולה יראי ה' יסדרו תפילתם, וגם כל אב ואם ישפוך נפשו לפני ה' על צאצאיו שיהא זווגם עולה יפה.
קרא עוד...
זו אחת מהמצוות שמוטלות על האב, כשיגיע בנו לפרקו, להשיאו אשה. ואם הבן עומד ברשות עצמו, מוטלת עליו מצוה זו, לישא אשה. וגם לגבי הבת ציוו חז"ל את האב להשיאה אשה, ואמרו 'בתך בגרה, שחרר את עבדך ותן לה', ואשרי האיש שישמע לדברי חכמים. ואמנם אין הדבר מסור לגמרי ביד האדם, כי אינו יכול למוסרה ביד נבל ובליעל, אך אל ילך בגדולות לבקש איש אמיד בנכסים, אלא אפילו אם לא ימצא אלא איש עני צנוע ובעל מידות טובות, הולך בתם בדרך טובים, ישיאנה לו, וברכת ה' היא תעשיר. וידוע מאמר חז''ל 'לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו, וישיא בתו לתלמיד חכם'. וגם כן אמרו שהנושא אשה יבדוק באחיה, לפי שרוב הבנים דומים לאחי האם, ומובטח לו שבניו תלמידי חכמים. ומי שאין עיניו טרוטות, יראה בעיניו שבחה של תורה, כי ממרחק תביא לחמה, וירבה כבוד ביתו, ונותנת לו אחרית ותקוה טובה, וחיי נחת יחיה, כי בודאי מי שהוא תלמיד חכם מקיים דברי חכמים שציוו על האדם לכבד את אשתו, ואמרו 'אוהבה כגופו ומכבדה יותר מגופו', ודרך תלמיד חכם שאינו מקפיד בתוך ביתו וכדומה, כמה מעלות טובות לתלמיד חכם, והמעלה הגדולה יותר מהכל, שהאשה חולקת עמו את שכרו בעולם הבא. נמצא מה טוב חלקה בעולם הזה ומה נעים גורלה לעולם הבא.הנה כי כן, האיש שהוא בר דעת, בעיניו יראה ולבבו יבין זאת, לא יתן עיניו בממון, אלא יבחר לו חתנים חכמים יראי אלקים, אפילו אם הם ריקים מממון, כי טוב פת חרבה ושלוה בה, מבית מלא זבחי ריב.
קרא עוד...
בזוהר הקדוש הפליגו בשבח המגיע למי שמזכה את החייבים, עיין שם ותראה נפלאות הפלא ופלא. ולכן טוב לכל אדם שישתדל עם ידידיו וחבריו להחזירם למוטב, ועל אחת כמה וכמה יגדל החיוב להיות מזכה את בניו ובני ביתו, שהקולר תלוי בצוארו, ולכן ברוח שפתיו יוכיחם, וגם במכתב - אם חננו ה' רוח דעת יכתוב ספר ללמד ולהועיל, ואם יזכה שיועיל דבריו בדור מן הדורות אפילו לאחד מאלף די לו, והיה כדאי לו לבוא לעולם הזה אפילו רק בשביל דבר זה. ועל כל פנים אב לבנים יודיע ויצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'. וידוע גודל שכר המזכה את הרבים, שהוא דבר שאין למעלה הימנו, שאמרו חז"ל שאין חטא בא על ידו. ולכן מה טוב לזכות את ישראל ולהודיעם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ובכלל זה להסתכל בטליתות של בית הכנסת, ואם הם פסולים יתקנם, וכל כיוצא בזה, המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו, וגומל נפשו איש חסד הנה שכרו איתו, והוכן בחסד כסאו, כי גדול המעשה יותר מן העושה:
קרא עוד...
לשון זריזות נאמר על קיום מצוות עשה, וענינו, לחשוש הרבה על המצוה, שמא לא יהא בידו לקיימה, ומתוך כך זריזין מקדימין למצוות, כי לא ידע האדם את עתו, ומרגע לרגע כמה מניעות וכמה עיכובים וכמה פתויי היצר הרע יכולים להזדמן, ומי שמחבב את המצוה כאשר ראוי לחבבה מאלפי זהב וכסף ומכל חיי העולם הבא, ליבו בוער כאש ולא ישקוט עד עשותו אותה, וחושש על אחד מני אלף פן יארע לו איזה מניעה, ולכן לימדה תורה שמצוה הבאה לידך אל תחמיצנה. ובכלל מידת הזריזות, שאם הולך לדרך יכין לעצמו את המצוות שאפשר שיצטרך להן בדרך, ואין צריך לומר שיקח עמו טלית ותפילין, ואפילו אם הולך לטייל, אם יש חשש אפילו רחוק שלא יוכל לשוב בזמן, יוליכם עמו, ולעולם יהיו מזומנים אצלו. וכן בכלל הזריזות - לילך בזריזות כשהולך לדבר מצוה.
קרא עוד...
ענין הזהירות הוא להזהר ולהשמר מכל דבר רע ומכל צד נדנוד איסור, יותר ממה שנזהר האדם לעבור על אש יוקדת ותחת חרב חדה, כי לעבור את פי ה', ולגרום צער וכעס ופגם למעלה הוא מר יותר מאלף מיתות ומדינה של גיהנם ומכל הרעות שבעולם, וקשה יותר מחבלי מיתה. ולכן האיש הירא ורך הלבב יברח ממאה שערים של היתר כדי שלא יכנס בשער אחד של איסור, ולא ישמע לקול יצרו הרע שמיקל בעיניו את האיסורים, ומבקש לו טענות שוא והיתרים, ומיום ליום מרגילו באיסורים, עד שנעשים לו כהיתר. והחי יתן אל לבו כי בעוברו אפילו עבירה קלה גורם רעה גדולה, ומראה בזה שאינו חס על כבוד קונו מאחר שאינו משתדל לעשות רצונו.והירא את דבר ה', ראוי לו לברוח ולהתרחק הרחק מאד אפילו מחשש או מספק איסור, ובדבר שיש בו מחלוקת - אפילו תשעים ותשעה אומרים מותר ואחד אומר אסור, עליו לחשוש לדעת האוסר [אם לא במקום שנפסקה ההלכה שלא כדבריו, ונדחתה סברתו לגמרי]. ולמה הדבר דומה, לדבר שתשעים ותשעה רופאים אומרים עליו שאינו מזיק, ואחד אומר שיש בו סכנה ופקוח נפש אם יאכלנו, מי פתי שלא יחוש לסברתו, והרי ודאי שכל בר דעת יאמר מה לי ולצרה הזאת להכנס בספק סכנה, שב ואל תעשה עדיף. ואם על חיי שעה חושש האדם כל כך, על חיי עולם הבא, וכדי שלא לגרום צער וכעס לפני הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה שיש לחשוש.ומחשבה זו מועילה להציל את האדם מכל חטא, ומביאתו לידי חסידות, זוהי דרך ישרה ליראי ה' וחושבי שמו, ואיש מתהלך בתומו יהי אלקיו עמו.
קרא עוד...
יש עוד זכירה אחרת חשובה, והיא זכירת תלמודו. והן אמת כי זו מתנת שמים, ולא כל אדם זוכה לה, אבל זו מדת כל האדם - בכל דבר השייך למידות הטובות - שיעשה כל אשר בכוחו. ומצינו בגמרא מעשים על גדולי עולם, בעלי הש''ס, שהיו חוזרים על תלמודם כל שלשים יום, כדי שלא יתביישו בעולם הבא, ששם מכריזים 'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו', וקל וחומר שמוטלת עלינו חובה לחזור על תלמודינו תמיד, ולפחות חובה מוטלת עלינו להכיר מיעוט ערכנו ולחזור על הדינים הנצרכים. ויש זכירה אחרת שגם היא מוכרחת, והיא זכירת הטובה שקיבל מחברו, בין טובה מועטת ובין טובה מרובה, שתהיה תמיד לזכרון בין עיניו כל ימי חייו, לשלם לחבירו כגמולו הטוב, ולהחזיק לו טובה, ושלא להיות כפוי טובה. ולאידך גיסא הזכירה שאינה טובה היא לזכור את הדברים הרעים שעשה לו חבירו, כי עובר על מה שאמרה תורה 'לא תטור', וראוי לו להתאמץ ולהשכיח את הדבר מליבו.
קרא עוד...
זכירה היא כלל גדול בתורה, רפואה לכל דבר. וזה כל האדם, שיזכור אשר הוא יהודי, ושחובה מוטלת עליו להשמר ולהזהר מכל דבר רע ומכל צד נדנוד איסור, ולשמור כל מצוות ה' דאורייתא ודרבנן, בכל דקדוקיהן הדק היטב, בכל לבבו בכל נפשו ובכל מאודו. וגם זכור יזכור לקיים 'שויתי ה' לנגדי תמיד' ולהתעורר ליראה ולאהבה את השם הנכבד והנורא, לדבקה בו בכל עת ובכל רגע, ואם יוכל יאמר כפעם בפעם פסוקים המעוררים, כגון 'שויתי ה' לנגדי תמיד', 'אשרי איש שלא ישכחך', וכדומה. וגם יזכור את כל העבירות שבני אדם רגילים בהם ונעשו כהיתר, כגון במידות הרעות גאוה וכעס וקנאה ונקימה ונטירה וקפדנות, וכגון אכילה מרובה ושיחה בטילה ולשון הרע, ותפילות וברכות חטופות ובלי כונה, וגזל ואונאה ובטול איזה מצוות וכהנה רעות, ובטול תורה כנגד כולם.ועל הכל זכור יזכור עונשן של מדות רעות ושל עבירות, וגודל חומרתם, ואיך ומה ראוי לעשות לגדור בעדו כדי להנצל מהן, ואיך בתחבולות יעשה מלחמה.וכן צריך לזכור כל אשר חטא והעוה מיום היותו, ותהיה חטאתו נגדו תמיד, כי זה מועיל שלא יתגאה, וגם שישתדל לתקן את אשר עוות, ולקיים דרכי התשובה כאשר יוכל שאת, כי יאמין שחטאותיו אשר חטא מיום היותו הם סדורים לפני המקום, אחד מהם לא נעדר, ואין שכחה לפני כסא כבודו, ואם לא יתקן עתיד ליתן את הדין ולא ינקה ה' אלא לשבים בתשובה.וגם חסדי ה' יזכור, על כל טוב אשר גמל אותו מיום היותו, ויודה לו כפי כוחו. ומה טוב ומה נעים שיקבל לעשות איזה דבר כפי מה שארע לו לזכר לנפלאותיו יתברך, ויכנע ויאמר קטנתי מכל החסדים. וגם ראוי לזכור תמיד רוממות הא-ל והשגחתו הפרטית.
קרא עוד...
קודם כל מעשה טוב, בין בדבור בין במעשה, צריך לומר פסוק 'וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹקֵינוּ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ', כי אין אנחנו יודעים לכוון בשום דבר כוונות הראויות לכוון, כי כל דיבור ודיבור וכל מעשה ומעשה יש בו סודות עליונים, ואפילו החכמים היודעים צפוני סודות לא יוכלו להשיג אחד מני אלף אלפי אלפים ממה שיש תעלומות חכמה, כל שכן אנחנו שאין אנו יודעים כלום אלא דברים כפשוטם, וזאת נחמתינו בענינו, אשר גילו לנו חז"ל כי כח מצוות הא-ל יתברך פועלות בסגולה, ועושות רושם למעלה אף שנעשות ללא הכוונה המסוימת הראויה לכל מצוה בפני עצמה, ורק שיכוון בכללות שעושה את מעשה המצוה הזה כדי לקיים מצות אלקיו ולעשות נחת רוח לפניו, ולתקן הדברים בשרשם לדעת כל הקדושים ולדעת הקדוש ברוך הוא. ואף שבלי אמירת 'ויהי נעם' גם כן המצוה פועלת למעלה בדרך סגולה, מכל מקום יש חילוק בדבר, שהרי אינו דומה המכוון למי שאינו מכוון כלל, כי המכוון פועל יותר ומעורר הדברים העליונים ביותר. למה הדבר דומה, לחבל ארוך, שראשו אחד בארץ ביד האדם וראשו השני מגיע השמימה, שכיון שמחזיק האדם בידו הראש האחד, הרי הוא מנענע את הראש השני, אבל כל כמה שיחזיק בה בחוזק יד וינענע בכוח, עושה רושם יותר ומנענע למעלה. כן הדבר הזה, שככל שיכוון יותר בכונות הראויות לכוון - גורם יותר התעוררות למעלה לעורר את האהבה. וזו כוונת תפלתנו באמרנו 'ויהי נועם', שיכונן ה' מעשה ידינו בשמים ממעל כאילו כיוונו בכל הכוונות הראויות לכוון, ותפילה עושה פירות.ואפילו על דברי הרשות שמוכרח האדם לעשות, טוב לומר שעושה לשם מצוה 'ויהי נועם' וכו', כי דבר זה עושה תועלת גדולה, כי הרי באמת אין דבר בעולם שאין לו שורש למעלה, וכל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו, וכל הדברים עושים רושם בשמים ובלבד שיכון לבו לשמים. ותקנו לנו חז''ל לומר 'ויהי נועם' וקדושה דסידרא בכל מוצאי שבת, ומבואר סוד הענין בזוהר הקדוש, שהוא כדי לעורר רחמים על דין גיהנם שלא ישלוט בנו, ועל כן יש לכוון באמירת 'ומעשה ידינו כוננהו' שלא תצא תקלה מתחת ידינו ולא שום דבר שאינו מתוקן, כדי שלא נתחייב בדינה של גיהנם, על זאת ישפך נפשו לפני ה' בתחלת השבוע שיכנס בשלום ויצא בשלום ולא יכעיס בה את בוראו.
קרא עוד...
אודות ביה"ס
לוח מבחנים
טפסים להורים
מקצועות לימוד
גלריות
חינוך חברתי
אתרי שכבות
לוח אירועים
פורומים
והגית בו יומם ולילה
שו"ת ממוחשב
פרשת שבוע
ספריה
מוסר יומי - מתוך פלא יועץ
אינטרנט בטוח
מעורבות חברתית והתפתחות אישית
עלון האולפנה
ארכיון
רשימת ספרי לימוד
למידה בשעת חירום